בימים אלה מלאו 74 שנים להירצחו של יאנוש קורצ'אק, רופא ומחנך יהודי שחי בפולין בתחילת המאה הקודמת. קורצ'אק יחד עם שותפה לדרכו סטפה וילצ'ינסקה, ניהלו בית ילדים על פי שיטה חינוכית שקובעת כי "לא מספיק לאהוב ילדים, צריך להבין אותם ולהתייחס אליהם כבני אדם: להעניק להם את אותם הזכויות והכללים, אותן התחייבויות אשר מחייבים את המבוגרים".
תלמידי כיתות י' במקיף ז' "הקריה", הלומדים במגמה הייחודית "משואה לתקומה" המקנה 5 יחידות לימוד על כתיבת עבודת מחקר בנושא זיכרון השואה, השתתפו במשך עשרה ימים במחנה קיץ בינ"ל קורצ'אקובו על אדמת פולין. היה זה פרס על עשייה חינוכית בבית הספר והשתלמות בנושא למורים ומנהלים בפסג"ה אשדוד, בה הועלתה בדרך יצירתית תערוכת צילומים של שלמה נדל, חניך בית הילדים שתיעד אותו. התערוכה בחסות המכון הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק.
כבר 45 שנים שמחנה קורצ'אקובו פותח את שעריו בפני הצעירים. עד לקיץ שעבר המחנה היה פתוח להשתתפות תלמידים פולנים בלבד. הקיץ הגיעו למחנה כ-120 נערים ונערות, מתוכם משלחת מקייב בירת אוקראינה והמשלחת הישראלית מאשדוד. המחנה ממוקם ביער על שפת אגם ציורי במיוחד. "אין מילים לתאר את המקום הזה" אומר טל, אחד מחברי המשלחת, ומוסיף: "אחרי נסיעה דרך עיירות קטנות אתה מגיע ליער עם שער מעץ ואז כשהאוטו עוצר, רצים אליך עשרות בני נוער ממקומות שונים בעולם לומר לך שלום ולהכיר אותך." החיבור בין התלמידים היה מידי ומופלא. למרות קשיי שפה ותרבויות שונות, האינטראקציה בין חברי המחנה הישראליים, הפולניים והאוקראיניים הייתה מדהימה. הם השתלבו בפעילויות של המחנה, עבדו בשיתוף פעולה, הכינו עבודות יצירה והשתתפו בתחרויות שירה ותיאטרון. לדבריו של עידן, חבר המשלחת הישראלית: "הדבר הראשון שחשבנו לעצמנו הוא שיהיה לנו קשה להשתלב, אבל כבר במהרה התחברנו כמעט לכולם. במחנה היה סדר יום שלא הכרנו והיה קשה להתרגל אליו, אך לאחר זמן קצר קלטנו את העניין, למדנו מילים חדשות והתאהבנו במקום הזה".
המשלחת הישראלית תרמה תרומה מיוחדת למפגש. ביום שישי הם הכינו וערכו קבלת שבת לכל המחנה. חדר האוכל קושט בדגלי ישראל. השולחנות היו ערוכים בחלות וכוסות מיץ אוכמניות ונתלו דפים עם מילות שירי שבת הכתובות באותיות לועזיות. חברי המחנה התבקשו לבוא לבושים חגיגית לערב זה ולתדהמתנו הגיעו כולם בחולצות לבנות מתוך כבוד לישראל. למחרת ערכו התלמידים "יום ישראל" במסגרתו הפעילו תחנות שונות: לימוד מילים בעברית, לימוד שירה, ריקודי עם, חידון גאוגרפי על מדינת ישראל, ספרו על ירושלים, הכותל המערבי ועל פריצת הדרך הטכנולוגית של ישראל. היום המרתק נגמר בריקודי עם בהשתתפות כל תלמידי המחנה לצלילי השיר "עוד לא אהבתי די". אחד ממנהגי המחנה הוא "כתיבת מכתבי תודה" המוקראים בכל ערב במליאה, מנהג שהיה נהוג בבית הילדים של קורצ'אק. תלמידי המשלחת קבלו מכתבי תודה רבים, ובעיקר על קבלת השבת ויום ישראל מחברי המחנה האחרים.
המשלחת שהתה במחנה עשרה ימים. באחד הימים ביקרו הם בבית העלמין היהודי בעיירה הסמוכה לקורצ'אקובו. במלה"ע ה-2 הייתה זאת עיירה גרמנית בשם דרוסן ובה התגוררה קהילה יהודית קטנה. עם פרוץ המלחמה, היהודים נשלחו לגטו ולאחר מכן הועברו למחנות ההשמדה שם מצאו את מותם. עוד בישראל, התלמידים איתרו שמות של 33 מיהודי דרוסן שנרצחו בשואה, והכינו לזכרם נרות נשמה עם כיתוב שמותיהם וכל הפרטים שאספו עליהם. התלמידים הישראלים הכינו וערכו במקום טקס מרגש אשר הוקדש לזכר הקורבנות וציינו את חובת הזיכרון וההנצחה של היהודים אשר נרצחו בשואה בכל מקום בעולם. הטקס הסתיים בשירת התקווה. הפולנים שרו את המנון פולין ואילו האוקראינים שרו את המנון מדינתם.
ימים מספר לאחר הגעת המשלחת לארץ התקיים מפגש סיכום עם מנהלת ביה"ס היוצאת, הגב' שרה שמש, המנהלת הנכנסת, הגב' עליזה סבג, רכז המגמה ויוזם הקשר אלי זר, המורה המלווה גניה חייקין והתלמידים שיצאו למחנה. בפגישה עלה רעיון לנצל את המומנטום וליצור תנועת נוער בית ספרית ע"פ תפיסה חינוכית זו ולקיים מחנה קיץ דומה למחנה שחוו השנה. בתוך כך מקיף ז' מודה לבתיה גלעד, יו"ר האגודה הבינלאומית וחברת המכון החינוכי הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק, ולאבי צור נציג ישראל באגודה הבינלאומית וחבר במכון החינוכי, על ההזדמנות הנפלאה של תלמידי המקיף להשתתף בעשייה החינוכית הבינ"ל ולהיות חלק ממשפחת קורצ'אקובו, על הליווי המסור ועל היחס האישי החם לתלמידי המשלחת.
הצוות החינוכי ותלמידי בית הספר מקווים להמשך שיתוף הפעולה ואילו התלמידים כבר מתכננים להצטרף בקיץ הבא, בפעם השנייה, למחנה הקיץ קורצ'אקובו.
