מה כבר לא נאמר על עוצמת הכוחות המקומיים של העיר אשדוד. גם על הפוטנציאל אמרנו הרבה, במשך שנים הצליחו אשדודים רבים דווקא מחוץ לגבולות אשדוד, כמעט בכל תחום אפשרי, גם היום המצב לא אופטימאלי ויש עוד הרבה עבודה אבל צריך להיות כנים, ולדעת להגיד מילה טובה שצריך כי משהו השתנה.

לפעמים צריך בן אדם אחד או אישה אחת כדי לחולל שינוי, לא מהפכה ולא רעידת אדמה פשוט לחשוב טיפה שונה, לחשוב פנימה, לחשוב אחרת.

הרבה לפני התערוכה הייחודית שנפתחה בבית אריה קלאנג, ניקח רגע כמה צעדים אחורה לפסטיבל רובע ב׳, פסטיבל VAV, פרינג׳ סטייל ועוד כמה פרוייקטים בולטים שקרו בשנה וחצי האחרונות.

אירועים ופסטיבלים שלמים שמבוססים על טהרת כוחות מקומיים, כאלה שגדלו באשדוד ונשכחו ע״י הממסד, כאלה שפעלו כעסקים ולא זכו לקרדיט במשך שנים.

אירועי תרבות היו והתקיימו במשך 60 שנות קיומה של העיר אך במשך 58 שנים היתה מגמה להביא כוחות חיצוניים כדי לנסות ולהעלות את הרמה בזמן שאשדודים העלו את הרמה בערים אחרות, בכישרונם הרב. אבל, בעיר שלהם הם לא מצאו נחמה ובטח לא הערכה.

נכון שחלקם כבר לא איתנו, באשדוד או בחיים, ונכון שיש עוד הרבה עבודה לעשות אבל, וכאן יש אבל גדול משהו קורה.

למי שהגיע הערב לפתיחה (והגיעו הרבה) אי אפשר היה שלא להתרגש, מהאנשים שהיו באולם ולא פחות מאלה שתמונת הפורטרט שלהם תלויה על הקירות, האולם חייך מכל עבר ונצבע בצורה ובאווירה שגורמת לך כאשדודי/ת להרגיש גאה.

תערוכת ״פני העיר״ שנפתחה בבית אריה קלנג צריכה להוות אבן דרך בעשייה העירונית, התערוכה הפגישה בין צלמים מקצועיים לבין צלמים חובבים, האוצר, אבי רוקח, צלם מוערך, קיבל משימה, רוקח שהציג פעמים רבות בתערוכה שינה סטטוס והפך מצלם לאוצר, כמה מבורך שאת ההערכה הזו הוא מקבל מבית, עם כל החברים שלו, המשפחה שלו, הקהילה שלו.

הצילומים עמדו בסטנדרטים הגבוהים והתערוכה יצאה צבעונית, איכותית ובעיקר אותנטית ומשלנו. 100% אשדוד.

הגדילו לעשות המארגנים שגם להקת מוצ״ש שניגנה (מדהימים) ברחבה החיצונית וגם דוכן הפלאפל היו על טהרת בני אשדוד.

אם כבר אמרנו שצריך מילה טובה אז היא הולכת ישירות לגב׳ נעמי אדר הופמן, שחולמת עם החולמים המקומיים, נותנת להם את ההזדמנות להגשים וכמו תמיד, שעושים טוב חוזר טוב… זה מצליח בגדול.

זו הדרך, כך תמשיכו… אל תפספסו את התערוכה.