אווה קלנג, הייתה אמנית בכל רמ"ח אבריה נולדה בבודפשט בשנת 1932 כבת יחידה להוריה, האמנית שבה התגלתה כבר בימי ילדותה כאשר ישבה ליד סבה שסיפק לה פיסת בד, והיא לתדהמתו יצרה "תלבושת" לכפות עץ שהפכו לבובות. בשנות בית הספר למדה תפירה גזירה כולל ציור אופנה ומודל ,שלימים סייעו לה מאד בקליטתה בארץ ישראל. כשהייתה בת 12 וחצי בתקופה שהיא ומשפחתה היו בגטו, הקימו אווה וחברותיה מקהלה כאשר היא כסולנית המקהלה סייעו לשפר את מצב רוחם הירוד של תושבי הגטו. בשנת 1945 ניצלו אווה וחברותיה מידי הנאצים כאשר קפצו לנהר הדנובה בזמן שהנאצים ניסו להוציאן להורג , למזלן זרם הנהר סחף אותן מהר עד שהגיעו לחוף מבטחים. כשהייתה בת 17 עלתה לארץ לבד (ללא הוריה) באנייה שיצאה מבארי שבאיטליה כאשר היא מתחבאת בתוך מזוודה של אחד מחבריה מתנועת הנוער.
למזלה לא תפסו אותה והיא הגיע לקיבוץ עין זיתים ליד צפת. אווה לא אהבה את החיים בקיבוץ ומהר מאד החליטה לעבור לתל-אביב יפו. כישוריה בתפירה עזרו לה מאד כשהחלה לעבוד במפעל ולתפור. את אריה קלנג ז"ל הכירה בבית הקפה שלהם ותוך שלושה חודשים התחתנו. בשנת 1962 הגיעו אווה ואריה קלנג ז"ל לאשדוד ומפה לאוזן הכירו בכישרונותיה בתחום התפירה ואת כשרונה הנוסף בתחום הנגינה והשירה. כדאי להזכיר כי בביתם של אווה ואריה נפתח חוג הריקודים הראשון באשדוד. אווה פתחה את בית הספר 'מרים' באשדוד ולאחר מכן פתחה בית ספר פרטי בביתה. בכל שנות עבודתה כמורה לאופנה לימדה מאות תלמידות ואף פיתחה וכתבה חוברת ללימוד תפירה ומודל.
אווה לימדה תפירה בכל מקום ששהתה: בבתי ספר תיכוניים , בקיבוצים – ידיה היו ידי יוצר. גם כאשר כיהנה כיו"ר ויצ"ו באשדוד ( 1983-1989 ) הפעילה קורסים לתפירה שנחשבו למקצוע יצירתי שהכנסה יפה לצדו . בשנות ה-60 לחייה החליטה לסגור את ביה"ס לתפירה ואת כישוריה האמנותיים הפנתה לתחום הציור. הציור היה מאד קרוב לליבה שהרי גם בתחום התפירה עסקה בציור מודלים. אווה החלה ללמוד ציור אצל האמנית לינה גולן המעידה עליה כמי שהייתה מלאת שמחת חיים. מכריה מעידים כי מעולם לא נשמעה ממנה תלונה כלשהי, "היא הייתה עליזה, מטופחת, אלגנטית, עם חיוך, כאילו מודה על כל רגע ורגע בחייה "- מספרת לינה גולן ומתארת אותה כמי שציירה, תוך התלהבות ושמחה .לדבריהם של חברותיה למפגשי הציור לא פעם התבוננה בציור שסיימה תוך קריאת צהלה ,"אני לא מאמינה שעשיתי את זה! לא מאמינה."
בסטודיו לציור למדה אווה טכניקות ברישום, פסטל, אקריל וצבעי שמן-בציוריה שילוב הצבעים המיוחד ותחושת האסתטיקה התקבלו באופן טבעי. ביצירותיה בחרה לצייר פרחים לסוגיהם, נופים, נוף ילדותו של אריה – העיירה סמוז'ה פולין, נושאים יהודים דוגמת כליזמרים, בית כנסת וסמלי יהדות שונים. מעולם לא חסכה בשבחים לעמיתיה לקבוצה, תמיד מצאה מילה טובה לאמנים שסובבו אותה. אישיותה הפתוחה והקורנת השפיעה רבות על צורת הביטוי ביצירתה :גישה חופשית ללא פרטים. אווה, שהייתה חברה באגודת אמני אשדוד, השתתפה והציגה את ציורה במספר רב של תערוכות קבוצתיות באשדוד ומחוצה לה: במרכזים קהילתיים, בית מפעל הפיס, גלריה "דואט", יד לבנים, מונארט, "אסותא", בית ציוני אמריקה, תיאטרון גבעתיים ועוד. באי ביתה נוכחו מיד עם כניסתם כי חלל ביתה היה סוג של תצוגה מתמדת של יצירותיה.
מכריה ובני משפחתה יזכרו אותה אישה דעתנית אך כאימא ורעיה אהובה, , צנועה, אוהבת ורחבת לב, יצירתית מאד בכל תחום (שירה, נגינה, תפירה וציור) ומעל הכול צדקת ואשת חסד. סמל ל"אשת חייל", מופת ומודל לחיקוי והערצה לילדיה, לנכדיה ולקהילה וכמי שתמיד ידעה להסתכל על הטוב, לראות את החיים כיצירה חיובית.
'מבד ליצירה' – תערוכה מיצירותיה של אווה קלנג ז"ל. פתיחה חגיגית: יום חמישי, 1.6.17,בשעה 19:00
במעמד ד"ר יחיאל לסרי – ראש העיר אשדוד, בוריס גיטרמן – סגן ראש העיר ויו"ר דירקטוריון החברה העירונית לתרבות הפנאי באשדוד, אורן טואיל – מנכ"ל החברה העירונית לתרבות הפנאי.
בית אריה קלנג, רח' יאיר 2, אשדוד.
