מי היה מאמין ש-27 יום לבחירות העיר אשדוד, רוויית היצרים אדישה כמו שלא היתה מעולם. דווקא במערכת הבחירות בה הסיכוי המשמעותי ביותר למהפך העיר אשדוד רגועה ואווירת הבחירות רחוקה כאילו שמדובר בעוד שנה.
הנושאים המרכזיים מתחלפים חדשות לבקרים ורוב השיח והתעמולה מתקיימים בעיקר ברשתות החברתיות, דור שלם שלא נמצא שם פשוט לא במשחק. שאני אומר ״משחק״ אני בהחלט מתכוון למשחק. אין דרך אחרת להתייחס למערכה הזו.
כמי שניהל 2 מערכות בחירות לא זכורה לי אדישות כזו, מטות מנומנמים/אם בכלל קיימים, מרפסות ריקות וחוגי בית אנמיים, בעיקר של מקורבים ופאב חברתי אחד שמנסה בכל כוחו לעורר פה סוג של דמוקרטיה.
מבלי לדבר על שלל הפיצולים, האיחודים והפרידות מהחיים הפוליטיים של כמה דמויות בולטות, הבחירות האלה שנולדו בחטא עוסקים ועסוקים בעיקר בגימיקים, קמפיינים פרווה של שלל הסיעות שמפחדות להגיד מילה מיותרת או רחמנא לצלן עמדה מוצקה וחד משמעית.
הפחד להיתפס חלילה באיזו הקלטה משאיר אותנו עם כוכבים כמו פייגלין ושאלות מרכזיות בנושא לגליזציה של מריחואנה, בעד או נגד או מי הגיב ומה לרותם סלע שבעיקר רק הסתכלנו עליה עד היום. כאילו שכל המדינה מתנהלת על מי מנוחות, הדרום לא נשרף, הצפון לא דליק, יש מספיק מיטות בבתי החולים, אין עוני, אין קשישים שבנו את המדינה שרעבים ללחם, וזאת מבלי להזכיר את הנכים, המוגבלים, נוער בסיכון, יוקר מחיה, והעובדה שאין סיכוי שהילדים שלנו יקנו בית. העיקר… לגליזציה. והעיקר באמת שמהיום, רותם סלע זה לא רק פנים יפות.
איפה הימים שבחירות היו על שלום, פיגועים, נסיגה מהגולן ופינוי גושי התיישבות, כשאידאולוגיה הייתה אידאולוגיה, ומנהיגים היו מנהיגים. הציבור מביע את תיסכולו בחוסר ההתעניינות, בהשתתפות רדודה בחגיגת הדמוקרטיה שנוחתת על כולנו כרעם ביום בהיר. מה יכלו לעשות עם הכסף? עד כמה ישתנה הרכב הממשלה? האם משהו הולך להשתנות? ימים יגידו.
00
