ראש השנה מתקרב, כולם מדלגים מהרמת כוסית לעוד סידור לחג, עוד פינה לסגור בין הטירוף של החזרה ללימודים לחג שאו-טו-טו כבר פה… שבוע של כאילו שיגרה אבל ממש לא.

בין סידור לסידור כולם פוגשים את כולם ובשנת בחירות הכל מתערבב עם הכל.

אצל הפוליטיקאים זה קצת יותר מורכב, הם שקועים עמוק עד הצוואר בהשקעות כספיות, בהסכמים קואליציוניים וגיוסי תורמים לטובת המשך הוצאות קמפיין ויום הבחירות..

המלחמה על כל קול מביאה אותם למצבים הזויים בהם הם מאחלים ״שנה טובה״ לשלל יריבים פוליטיים הנמצאים איתם באותם מפגשים, נכון שהם לא מתכוונים, (מי כמו פוליטיקאי אמיתי יודע להגיד דברים שהוא לא ממש מתכוון אליהם) כי שנה טובה של המתחרה הפוליטי תהפוך את השנה שלך לשחורה, רוויית אכזבות ולא מעט חובות לכסות ב-5 השנים הבאות.

האבסורד לא יסתיים בראש השנה, מיד אחריו יגיע יום הדין, יום הכיפורים בו כולם אמורים לסלוח לכולם.

״חטאנו לפניך, רחם עלינו״ יגידו כולם בבתי הכנסת. האם רגע אחרי יש למישהו באמת כוונה לעשות ״ריסטארט״ לרגשות, להאשמות, לכעס ובעיקר לנקמה?

כי אם כן, עלינו פה על סטארט מטורף, מתאחדים סביב ראש אחד ומקימים קואליציה רחבה ונאורה, כזו שתכלול את שלל המתמודדים (ולא חסר ברוך השם) ״ובא לציון גואל״.

כולנו יודעים שפעם ב-5 שנים לוקחים המתמודדים פטור מחשבון נפש, כולם סוגרים את אותו דיל מול היושב במרומים, דיל נח בו כולם מתחייבים לעשות כמה טריקים בשנת בחירות, ועם כבודו שם למעלה זורם, הם מתחייבים לפצות במשך חמשת הקדנציות הבאות.

היושב במרומים לא יכול לחתום עם כולם, אין לו מה לעשות עם פיצוי מוגזם של כל המועמדים, אז הוא חותם עם חלק, מי שנראה לו שהכי הרבה שיכבד את ההסכם הלא כתוב.

הבעיה הגדולה שהוא לא מעדכן, לפעמים הוא נותן סימן, לפעמים גם את זה לא. הוא מתחייב על תאריך ושעה. יום מסויים ושעה מאוד מדוייקת בה הוא יחשוף את ההסכמים שלו, למי שנה טובה ולמי שנה כואבת, הן בלב והן בכיס.

בעזרת קשרים מיוחדים הצלחתי להשיג את התאריך והשעה, 30 באוקטובר, בשעה 22:00, זה המקסימום שהקשרים הצליחו להשיג.

על השמות אני עדיין עובד, מראש לא מתחייב, השנה, יותר מתמיד יש הרבה מאוד על הכף, עם קצת המידע שהצלחתי להשיג אני הולך להיות במתח לא פחות מכם.

שנה טובה למי שסגר דיל והתאוששות מהירה למי שהדיל לא הסתדר הפעם.