קסאם נפל על שדרות. זו הידיעה המרכזית שפותחת את מהדורות החדשות ביום החול הראשון של תשע״ז. קוראים לזה טפטופים, מושג שקיים רק בישראל שלא קשור למים, או לנוזלים אלא לפלדה קשיחה מאין כמוה.

זה קרה בשעה 10:19, סמוך לבית ספר יסודי מלא בילדים שנתפסו לא מוכנים, אחרי הכל מאז אוגוסט לא נפל שם טיל והם חודש וצי לא הוקפצו למקלטים, ממש וואו…

ישנם שני נפגעי חרדה, האחת בת 15 וגבר בן 60, אנשים רגילים שגרים במקום לא רגיל, מקום שהמדינה התחייבה, מתחייבת ותתחייב להגן עליו, ולא הצליחה, לא מצליחה ובקצב הזה גם לא תצליח.

ראש העיר שדרות אלון דוידי הסביר בתקשורת שהמילה 'טפטופים' צריכה לצאת מהלקסיקון של כולנו.  אם לנו לא יהיה שקט – גם להם לא יהיה שקט", זו הנחמה? זה הפיתרון? צרת רבים נחמת טפשים?

אם אין שקט בשדרות אין שקט באשדוד, החיים שלנו פגיעים באותה רמה של שדרות, זה רק עניין של החלטה של אותו מבצע לאיזה עבר לכוון את הקנה, שעון החול של איסמעיל הנייה ממשיך לתקתק והיומיים שהקציב ליברמן מזמן מזמן כבר עברו, הדיבורים על חיסול החמאס של נתניהו כבר נשמעים 20 שנה אותו דבר אבל אנחנו נמתין בסבלנות, צה״ל בטח הגיב וירה על בניין נטוש או מחסן שיוגדר כתשתית של החמאס או מפעל לייצור נשק, איש כמובן לא יבדוק אם זה נכון או לא, כי זה שדרות, או עוטף עזה, זה רחוק.

כרגע זה באמת רחוק, 35 דקות מאשדוד, 20 דקות מאשקלון, אך בקו אווירי מדובר בהרבה פחות, אין מגבלה להגיע לאשדוד, זה רק עניין של החלטה, שלהם, אפילו לא שלנו, אנחנו יצאנו מהמשחק, אנחנו נגיב.

רגע לפני כיפור כולנו צריכים לבקש סליחה מתושבי שדרות, שלא עצרנו את העורקים הראשיים במדינה והשבתנו את המדינה על זה שהם מקבלים בשביל כולנו, כל פעם מחדש יש עיר אחת קטנה שמשלמת את המחיר של מדינה שלמה. סליחה שדרות.