רגע לפני שאני דוחס פחממות ומלא נוזלים לגוף, כדי לשרוד עוד צום ולתת לחיצה ארוכה על כפתור הריפרש של הנפש, אני רוצה לבקש סליחה …
סליחה מהילדים שלנו שגדלים אל תוך עולם מלא בשנאה. הבטיחו לנו בילדות יונה עם עלה של זית, במקום זה אנחנו מתעוררים כמעט כל בוקר אל מציאות של פיגועים וחשש ממלחמות.
אז נכון שהפוסט הזה נפתח בפסימיות אך אפשר לנצח את כל הרע הזה אם נבחר כל אחד להתרכז באהבה, עזרה לזולת וקבלת האחר.
זה לא עוד פרומו למשדר התרמה, אבל אם כל אחד ואחת יסתכלו ברדיוס הקרוב אליהם, יעזרו לאישה המבוגרת שגרה בקומה השניה לרדת במדרגות, יפרידו בין שני הנערים שרבים בחצר, יביאו פרח לאישה שהם אוהבים…
כל מעשה קטן וטוב שנעשה יוסיף עוד טיפה לנהר האהבה שיתעצם ובסופו של דבר יכסה את מדבר השנאה שעוטף אותנו.
גמר חתימה טובה.
