בפרשת השבוע משפטים, לאחר שקראנו על קבלת התורה, כעת מגיע החלק המעשי, והוא, לימוד הדינים וההלכות הרבים, אותם מצווה אותנו התורה לנהוג בין אדם לחברו ובין אדם לקב"ה.

אחד ההלכות הראשונות שפותחת הפרשה זהו דין היחס לעבד עברי.
"כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביע עצא לחפשי חינם" וכו'. וכשהוא משתחרר לאחר שנים אלו מחייבת התורה את האדון (דברים טו,יג) "וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם, הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך וכו' אשר ברכך ה' אלוקיך תתן לו".

לא לחינם התורה פותחת במצווה זו, רצתה התורה להחדיר בנו את עקרונות הצדק ואנושיות, שעל פיהם מצווה היא אותנו לשמור על זכויות האדם וכבודו.

יהודי שגנב מחבירו ואין לו איך לשלם את הגניבה, נמכר לעבד, ובעבודתו מחזיר הוא את ערך הגניבה, ברגע שמשתחרר מאדונו, התורה מצווה את האדון להעריך את מעשיו ולהוכיר טובתו, וכמו שמובא בספר החינוך המבאר את יסוד המצווה, "למען נקנה בנפשנו מעלות יקרות וחמודות, ועם הנפש היקרה והמעלה נזכה לטוב, וכו', והודנו והדרנו שנרחם על מי שעבד אותנו וניתן לו משלנו בתורת חסד מלבד מה שהתנינו עמו לתת לו בשכרו".

רואים כמה הקפידה התורה על כבודו של האדם ועל עשיית יושר וצדק, אדם גונב, מחוייב הוא לשלם חזרה את שגנב, ולאחר שפורע זאת בדרך עבדות, על הבעלים להכיר בטובה אותה גמל עימו העבד וזאת למרות שהיה הוא פושע שגנב ממנו, אבל האדון זכה גם להנות ממעשה עבדותו, ולכן מצווה אותו התורה להעניק לו בשחרור, מתנות ביד רחבה.

ואם כך הקפידה התורה על כבודו והכרת טובתו של אדם שהיה פושע וגנב, כמה צריכים אנו ללמוד מכך כלפי כל אדם שעשה לנו טוב, להוכיר לו טובה, ובפרט להיזהר מלצער אותו או מלפגוע בו.

ע"י שנעריך את חברנו כראוי, ונכיר טובה לכל אדם ובפרט למי שגמל איתנו טוב, נזכה להתברך בשפע של שמחה והצלחה, ובפרט בחודש זה חודש אדר, משנכנס אדר מרבים בשמחה, שנתברך בברכת התורה, "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".

שבת שלום וחודש טוב ושמח.

כניסת השבת: 17:14
יציאת השבת: 18:13