בפרשת השבוע מטות מסעי נקרא על פרשת הנדרים, "איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר איסר על נפשו לא יחל דבר ככל היוצא מפיו יעשה".

פרשה זו נדרשת בספרים וגדולי הדורות למדו ממנה לימוד גדול על כוחו של הדיבור, הזהירות הנצרכת על כל מה שיוצא מהפה, והדרך הנכונה להשתמש בכוח מופלא זה, והשכר למי ששומר דיבורו כראוי.

החובה הראשונה הנלמדת בפרשה זו, היא ההבנה עד כמה חייב אדם לקיים את מוצא פיו, כי אין המילים רוח בעלמא, אלא כח רוחני רב עוצמה.

שלמה המלך אומר "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְו‍ֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט", וכוונתו היא, מי שהוא חכם לב לוקח הוא את המצווה תיכף ובזריזות, ללא שהיות, ואז בטוח הוא שיעשה אותה, אבל מי שאינו עושה זאת מיד אלא מתלבט או דוחה, ברוב הפעמים הוא יתקל במניעות מלבצע את המצווה.

כך גם בנדרים, אדם שנדר והתחייב דבר מה או לעשות דבר טוב, עליו להשגיח שלא יחל דברו, ולא ישנה מוצא שפתיו, ולכן העצה הטובה ביותר עבורו היא, "ככל היוצא מפיו יעשה", איך שיצא הדבר מפיו יעשנו מיד, ואז ילך לדרכו לבטח ולא יכשל בלשונו.

ומלבד זה שאדם מחוייב לקיים את מוצא שפתיו ולהשמר בדיבורו, ישנה גם הבטחה למי שמקפיד על דיבור נקי, על קיום מוצא שפתיו, ולא מחלל את פיו, אדם כזה שמתקיים בו "לא יחל דברו", ואינו מחלל לשווא את דיבורו, מתקיים בו "ככל היוצא מפיו- יעשה", כל מה שיבקש ויתפלל בפיו, הקב"ה יעשה, יקבל את תפלתו ויגשים לו את משאלות ליבו.

שנזכה לשמור את פינו כראוי, לקיים את מוצא שפתינו ולעמוד בהבטחותינו, ואז מובטח לנו שהקב"ה ימלא כל משאלות ליבנו לטובה. אמן.

שבת שלום ומבורך.
שניר אלמליח.

כניסת השבת: 19:23
יציאת השבת: 20:25