מה הקשר בין אבעבועות רוח למחלה הפוגעת באחד מתוך שלושה מבוגרים מעל גיל 50? כל מה שרציתם לדעת על אבחון ודרכי הטיפול. וכן, יש גם דרך להימנע מהמחלה * פרופ' נתן קלר, מנהל המחלקה למיקרוביולוגיה קלינית, מרכז רופאי 'שיבא' – תל השומר
הנטייה הראשונה כשאנו שומעים את המילה הרפס היא לשייך אותה למחלת מין או ל'פצעי חום' על השפתיים. כיום ידוע על שמונה זנים של נגיף הרפס המוכרים כגורמים למחלות שונות בבני אדם, ביניהן: הרפס השפתיים, מחלת הנשיקה, אבעבועות רוח ושלבקת חוגרת.
הרפס זוסטר או בעברית שלבקת חוגרת, היא מחלה הפוגעת בעיקר באוכלוסייה המבוגרת בגילאי 50 ומעלה. זוהי מחלה ויראלית אשר מקורה בוירוס וריצלה זוסטר, האחראי גם על מחלת אבעבועות רוח אצל ילדים וצעירים. הרפס זוסטר הינה מחלה הנפוצה בעיקר בקרב בני 50 ומעלה, אשר חלו בילדותם באבעבועות רוח או בקרב אלה שקיבלו בילדותם חיסון כנגד המחלה. המחלה מופיעה ככל הנראה כאשר פוחתת רמת הנוגדנים לווירוס בדם. אין הסבר מובהק להתעוררות של הוירוס, אך יש הקושרים זאת ללחץ נפשי או מחלות אחרות הפוגעות במערכת החיסון וכדומה.
נגיף הוריצלה זוסטר מתמקם בתאי העצב התחושתיים בעמוד השדרה, המחלה מופיעה כאשר הנגיףמתפשט לאורך העצב התחושתי. בדרך-כלל הסימפטומים הראשונים למחלה הם חום וכאב ראש, צריבה ועקצוץ על איזור מוגבל בעור. בהמשך מופיעה גם פריחה המתבטאת בשלפוחיות, לרוב בצורת חגורה באזורי החזה, הבטן ו/או הגב. יחד עם זאת, הפריחה יכולה להתבטא גם באזור הפנים והגפיים. בעוד שעם הפריחה ניתן להתמודד, לפחות בשלבים הראשונים של המחלה, הבעיה הקשה מתעוררת כאשר לתסמינים אלה נוסף גם כאב. אצל רוב האנשים הכאב יחלוף עם החלמת השלפוחיות. קיימות אוכלוסיות בהן הכאב ממושך ולעיתים הופך לכאב כרוני קשה המצריך טיפולים כנגד כאבים עם הצלחה חלקית. באוכלוסיית קשישים שכיחות תופעה זו גבוהה ואצלם יימשך הכאב זמן רב גם אחרי שהשלפוחיות ייעלמו וירפאו.
כאב זה, נקרא בספרות הרפואית נוירלגיה פוסט-הרפטית (PHN), עלול להחמיר עד כדי חוסר יכולת לסבול מגע יד, נגיעה של בגד על העור ואפילו זרם המים במקלחת עלול להיות בלתי נסבל. בנוסף, יש חולים המדווחים על חוסר תחושה מקומי למגע למרות הכאב.
שלבקת חוגרת היא מחלה שפוגעת מאוד באיכות חייהם של המבוגרים, המדווחים על כאבים חדים וצריבה בעור, שכן הכאבים שנמשכים גם לאחר שהפריחה נעלמת, מדירים שינה מעיניהם, גורמים לתחושת חולשה ועלולים לפגוע גם במצבם הנפשי.
על-מנת למנוע את הכאב הכרוני יש להתחיל לטפל במחלה מיד כשהיא מתפרצת על-ידי תרופות אנטי-ויראליות המקצרות את משך המחלה החריפה בשילוב של משחות לטיפול בנגעי העור. בכאבים אנו מטפלים בתרופות נוגדות כאב ותרופות המשפיעות על מערכת העצבים.
הדרך היעילה להימנע מכל מחלה היא חיסון במידה וקיים, ואכן קיים חיסון נגד שלבקת חוגרת – זוסטווקס (Zostavax), אשר מבוסס על החיסון שניתן לילדים נגד אבעבועות רוח, רק במינון גבוה יותר זוסטאווקס הינו חיסון חי-מוחלש, היחיד בעולם המותווה למניעת שלבקת חוגרת. החיסון ניתן במנה אחת והוא בעל אחוזי יעילות עולים, ככל שגיל המתחסן יורד. בטווח הגילאים 50-59 הוא בעל אחוזי יעילות של 70% במניעת המחלה. בגילאי 60-69 מציג החיסון אחוזי יעילות של 64% במניעת המחלה ו-67% במניעת כאב כרוני ממקור עצבי,במידה שהמחלה בכל זאת התפרצה. החיסון מומלץ על ידי משרד הבריאות לגברים ונשים מגיל 60 ומעלה. עם זאת, ההתוויה הרפואית מאפשרת לקבלו כבר מגיל 50 לכל המעוניינים.
החיסון מומלץ גם למי שחלה בשלבקת חוגרת בעבר, כיוון שהמחלה עלולה להתפרץ בשנית. מהנתונים עולה גם כי תסמיני המחלה קלים יותר עבור מי שהתחסן ובכל זאת חלה.
החיסון זמין בקופות החולים וניתן לקבלו דרך הביטוחים המשלימים. בגל השכיחות הגבוהה של המחלה בגיל המבוגר, החיסון מותווה מגיל 50 שנה ומשרד הבריאות הישראלי כאמריקני ממליץ מגיל 60 ואילך.