בפרשת השבוע כי תבוא מצווה אותנו התורה על מצוות הבאת הביכורים.
אדם שזכה וקיבל מתנה מהשם ית' וגדל בשדהו יבול של פירות האדמה, לוקח את הפירות הראשונות שגדלו וסימנם, ובטכס ססגוני, ובליווי מחולות, ועם המון שמחה הוא מעלה את זה לירושלים, ושם בבית המקדש בפני הכהן, מקריא ומוקיר את תודתו להשם.
"ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי", ומבאר רש"י הקדוש: "ואמרת אליו- שאינך כפוי טובה".
רבי ירוחם ממיר זצ"ל לומד מפסוק זה, שיש דין מיוחד לכל אדם שמקבל טובה מחבירו, אפילו בשיעור קטן, להוכיר לו בפה את טובתו ולומר לו תודה על כך.
האלשיך זצ"ל עומד על כך, שבשום מצווה בתורה לא ראינו ציווי לעשות אותה עם כל כך חגיגית, עם הרבה שמחה וססגוניות, עם קישוטים ומחולות, ושכל עיר ועיר שעוברים בה יוצאים כולם ללוות את החוגגים, ומדוע דווקא במצוות ביכורים נצטווינו לחגוג כך את המצווה?
אלא היסוד הוא, שבקיום מצווה זו אנו מוקירים טובה לקב"ה ומודים לו בפה מלא, שהכל זה ממנו והכל זה שלו, שהוא אדון הכל הטוב והמטיב לנו, ובכך אנו מורים ומודים כי איננו כפויי טובה חלילה אלא להיפך, יודעים אנו להעריך את כל הטוב והשפע שגומל איתנו ואף להוקיר לו טובה על כך!
נלמד מכך, עד כמה מאוסה לפני הקב"ה המידה המגונה כל כך של כפיות טובה, ועד כמה חביבה וחשובה מצוות הכרת הטוב.
נמצאים אנו לקראת שתי השבתות האחרונות של השנה, שידוע, שבשבתות אלו ניתן לתקן את מה שנכשלנו ופגמנו בכל שבתות השנה, ע"י שנהדר לקיים ולשמור את שתי השבתות האחרונות כראוי אין אחד מאיתנו שלא רוצה לבוא ליום הדין הגדול והנורא, בראש השנה, עם זכויות, נקי מעבירות, ולזכות בדין לחיים טובים, והנה זיכה אותנו הקב"ה ברחמיו המרובים, והעניק לנו אפשרות לנצל כראוי את שתי השבתות האלו, להישמר חלילה מלחללם, לכבדם כראוי בשמחה ועונג.
נזכור תמיד להיות מכירי טובה ומוקירי תודה לקב"ה על כל הטוב שגומל איתנו, ולחברינו וסביבתינו, נשמר שבתות אלו כפי שהתורה מצווה אותנו, ובכך נכפר על כל מה שפגמנו או חיללנו חלילה בשבתות כל השנה, ונזכה בזכות זה להכנס ראוים ליום הדין, לזכות להכתב לאלתר בספרם של צדיקים לחיים טובים ומאושרים, שמחים ומלאי טוב. אמן.
שבת שלום ומבורך.
שניר אלמליח.
