סיפורו המרגש של אלכסיי פוטפוב הוא בעצם סיפורה המופלא של המדינה, אלכסיי נולד ברוסיה לפני 48 שנים, את אביו בקושי הכיר ואימו נפטרה שהיה רק בן 4. סבו וסבתו שגידלו אותו הם גם אלה שהעלו אותו ארצה.
אלכסיי התחנך בפנימיות שונות ועבר את המסלול היותר קשה של החיים, הספורט היה המפלט הגדול שלו ושם השקיע את כל האגרסיות. הוא כל חייו עסק בכלל בענף האיגרוף באופן מקצועי, למד ואפילו רכש תעודת מאמן אך בכנות מופלאה הוא מודה שאין לו את הסבלנות והיכולת להיות מאמן ברמה שתענה על הציפיות ומוסר העבודה שלו עצמו.
אלכסיי לא היה מעולם איש של ים, גם את משפחתו היה נוהג להוריד עם הרכב בחניה החוף, החום, החול והמים המלוחים לא היו ״כוס התה״ שלו, מה שכן, תמיד היו לו חלום נסתר להיות גולש רוח, המפרשית מצטיירת לו ככנף של פרפר המסמלת חופש… אבל זה היה חלום חבוי…
עם הזמן פיתח אלכסיי אהבה גדולה למקצוע הנגרות והפך לפרנסתו לאמן ומעצב רהיטים, פתח עסק והחל לנהל את הזמן שלו בעצמו.
כשחצה את גיל 40 הבין שלא יוכל להתחרות עוד באיגרוף, אלכסיי שהדם התחרותי זורם בעורקיו עמד בפני צומת דרכים.
תוך כדי המחשבות התעורר חלום גלישת הרוח, אלכסיי פנה למרכז הספורט הימי באשדוד כדי לנסות להתחיל לממש את החלום הישן.
כשהבין את הלוגיסטיקה והעלויות של התחביב היקר החליט לקחת צעד אחורה, ואז זה קרה, באופן מקרי בהחלט, הוא גילה את הסאפ.
יורם אסרף, מנכ״ל רשות הספורט וירון קליין יו״ר העמותה לקידום הגלישה
אחרי שיעור ניסיון, וההבנה שבסאפ אין הגבלת גיל לתחרות, הבין אלכסיי שגילה את האושר, אחרי מספר נפילות מעוררות למים, וכעבור שבוע בלבד חתר אלכסיי לאשקלון וחזרה, ככה, בשביל הכייף.
כאן אלכסיי מבין שחייו הולכים להשתנות, הוא מתקבל בזרועות פתוחות ע״י אנשי הים של אשדוד, ירון קליין, דני חזן, עדי קלנג שלהם שומר אלכסיי טון נרגש במיוחד של דיבור.
״אין לי מילים להודות לאנשים האלה, הם אנשים מיוחדים שלא היו חייבים לי כלום, הם החברים הכי טובים של הים, וכל מי שחבר של הים חבר שלהם, אשדוד התברכה בקהילת ים שאין כמוה בעולם״ מספר אלכסיי בהתרגשות.
מהר מאוד הבין אלכסיי שמצא את עצמו והסאפ זו כפפת האיגרוף החדשה שלו. הוא גם הבין שאם הוא רוצה להגשים את עצמו ואת רמת הציפיות שלו הוא חייב כבר בשלבים הראשונים להתאמן עם הדרג הבכיר.
כך עשה. הוא החל להתאמן עם יובל בוצר שנחשב לאגדת סאפ ומחזיק בשיא הנוכחי: חתירה מראש הנקרה לתל אביב. אלכסיי החל באימוני בוקר בירקון ובים יחד עם קבוצתו של בוצר והתחיל להבין שהפוטנציאל שלו, יחד עם כל הסיבולת ומוסר העבודה יכולים להביא אותו קצת יותר רחוק.
קצת יותר רחוק מגיעים עם אנשים שהגיעו רחוק, בלי להסס הלך אלכסיי לפגישת עבודה עם לא אחר מאשר המדליסט האולימפי גל פרידמן, אלוף העולם והיחיד ששר את התקווה באולימפיאדה עם מדליית זהב היסטורית יחידה שנצבעה כחול לבן.
גל פרידמן מבין שיש פה סיפור ומשלב את אלכסי, האשדודי שחצה את גיל 40 בקבוצה שלו, אלכסיי מתחיל את האימונים בשדות ים, קם ב-4:00 לפנות בוקר, מגיע לשדות ים ב-6:00, יוצא לים לשעה וחצי, גל פרידמן מבין שאלכסיי יכול לסחוב ולרכוש עוד ידע, משאיר אותו לעוד סבב, ללא תשלום נוסף מה שמשאיר את אלכסיי לעוד שעה וחצי בים, רק אז הוא חוזר לנגרייה – כי צריך גם להתפרנס.
לפני מס׳ שבועות החליט אלכסיי שהוא מוכן, בעידוד חבריו ובתמיכתם החליט אלכסיי לעשות את מה שאף סאפיסט מעולם לא עשה בישראל, חוצה ישראל מראש הנקרה שבצפון לזיקים שבדרום,200 ק״מ ו- 30 שעות חתירה, בסיוע חברים ממועדונים שונים שיסייעו בקיום המשט המתוקשר, בסיוע קשרי העמותה לקידום הגלישה בראשותו של ירון קליין קיבלו סיוע מרשות הספורט העירונית אשדוד, יורם אסרף, מנכ״ל הרשות לא יכל להישאר אדיש לסיפור המרגש והחליט להניע את הרעיון עם מימון ראשוני, משם החלו קליין וחבריו להשיג את שאר המימון הנדרש לקיום המסע.
אלכסיי הנרגש לא מפסיק להכיר תודה לכלח מי שנותן יד להגשמת חלומו. ״זה בכלל לא מובן מאליו, כל חיי עבדתי לבד ואני לא רגיל להתגייסות כזו גדולה עבורי״ מציין אלכסיי.
בתאריך 6/11. בשעה 05:00 אלכסיי ייצא בחתירה על סאפ מראש הנקרה לכיוון זיקים. המרחק כאמור עומד על כ-200 קילומטר והצפי לחתירה עד לנקודת הסיום הוא כ 30 שעות של חתירה רצופה.
הצפי לסיום הוא ביום שלישי בשעה 12:00 בחוף זיקים.
את אלכסיי תלווה יאכטה לאורך כל הדרך ותספק את כל מה שיזדקק במהלך המסע. אלכסיי יישמח לעידוד בסירת הליווי ובחתירת מקטעים משותפת לכל כלי שייט שיישמח להצטרף.
יהיו שלוש נקודות עצירה שבה יוכלו לעלות ליאכטה או לרדת ממנה (ללא תשלום).
נקודות לעצירה:
- חיפה – יום שני בשעה 11:00.
- הרצליה – יום שני בשעה 23:00.
- אשדוד – יום שלישי בשעה 07:30.
נאחל בהצלחה לאלכסיי בשבירת השיא הישראלי ונאחל לו שיסיים בשלום.
צילום: אבי קוסטה
