לא צריך להיות גאון ביטחוני או פרשן לענייני המזרח התיכון כדי להבין את מה שכל מי שגר מאשדוד דרומה הבין בסוף אוגוסט 2014: זה רק עניין של זמן.

נכון לכתיבת שורות אלה קיבלו תושבי אשדוד הוראה להישאר קרוב למרחבים, הלימודים בוטלו, המקלטים המשותפים נפתחו, בחמאס? מבטיחים שאשדוד ובאר שבע הבאות בתור.

נראה שקצת יותר מארבע שנים לא מספיקות לתושבי אשדוד לשכוח את מה שקרה כאן באותו קיץ ארור.

למרות הזיכרון הקצר של האשדודים, שמוכר לנו בכל כך הרבה תחומים: פוליטיקה, ספורט, פסטיבלים ואחרים, את סבב צוק איתן הם זוכרים טוב טוב. העיר התוססת ומלאת החיים בחודשי הקיץ הפכה לעיר רפאים.

ד״ר לסרי – לא לוקח סיכונים

לכל אחד יש את הצוק איתן הפרטי שלו, חוויה, טראומה או זיכרון שהולך איתו צמוד כמו צל בלתי נראה עד היום ולעוד כמה שנים טובות.

יש שאיבדו את הביטחון העצמי, יש שלילדיהם נלקחו חודשים ואף שנים כדי להתגבר על הטראומה, לא מעט מבעלי העסקים איבדו את העסקים שלהם או את חסכונותיהם כדי להציל את העסק וגוררים הלוואות עד עצם היום הזה. יש את אלה שכל תרגולת של פיקוד העורף או אמבולנס שעובר מקפיץ אותם גם אם זה לשנייה או שתיים.

אשדוד עברה אמנם שני סבבים גדולים לפני צוק איתן — עמוד ענן ועופרת יצוקה — אך שני הסבבים הראשונים היו קצרים משמעותית באורכם ביחס לצוק איתן, ששינה משמעותית את אורח החיים בעיר אשדוד והשאיר צלקת עמוקה בתודעה.

מבצעים צבאיים בדרום מכניסים גם לפרופורציות. לפני חצי שנה געשה העיר בטירוף חושים מי יהיה ראש העיר וכמה מנדטים יהיו לכל סיעה, אם בכלל.

היום השיח הוא שונה לגמרי, היום עיקר השיח הוא אם יתקיימו לימודים, כמה זמן ייקח הסבב הנוכחי? האם העסק ערוך? מה עם הסחורה? גבייה? נשארים באשדוד?

ראש העיר לא לוקח סיכונים ומבטל את הלימודים

נכון לרגע זה החמאס עדיין לא ירה על אשדוד. אבל הפעם, בניגוד לפעמים קודמות בהם אשדוד היא הנקודה הצפונית,הפעם התחילה המערכה מתל אביב, דרך מושב משמרות וחוזר חלילה לעוטף.

אנחנו באשדוד חיים את השעה, מחכים לצפירה ונדבקים לחדשות, רוצים להאמין לכל רגיעה, ומצד שני מתים להיכנס באם-אימא שלהם. דואגים לעסק, לפרנסה, אבל מוכנים לחכות חודשיים בממ״ד רק ש״יקרעו להם את הצורה״.

מעל הכול דואגים לחיילים שלנו, מתארגנים על חבילות עם ממתקים, משחת שיניים וכמה חטיפים, כי זו המדינה שלנו, מאוחדת רק במלחמה.

בינתיים צריך להמשיך ולהאמין שכולם מתכוונים שיהיה טוב. פתרון זמני הוא דחיית הבעיה לקיץ, מבצע צבאי מסכן חיים של המון חיילים, ומצד שלישי ככה כבר אי אפשר להמשיך.

בינתיים כל עיר ועיר מאשדוד דרומה מנסה ליהנות מהשקט היחסי שלה. באשדוד הרוויחו התלמידים יום חופש מהחלטה של ראש העיר שלא לוקח שום סיכון, ההורים מתחילים להיערך לפתרון ארוך טווח, אבל מצד שני כלום עדיין לא קרה בעיר. עם הצבע האדום הראשון (במידה שיגיע) תשתנה כל העיר, וכמו רובוט מתוכנת נשנה מצב צבירה ונעבור באופן אוטומטי לנוהל קרב.

בזה אנחנו מומחים. זה יתחיל באנשים טובים שיאספו חבילות לחיילים ויקפיצו לעוטף, טלפונים מכל הארץ יציעו אירוח, במקלטים יחלו הפעלות יצירה, אמנים יגיעו וכמובן חברי כנסת שלבם פעם בחמש שנים עם הדרום וירצו לדעת איך פועל המוקד העירוני במצבי חירום. אם תהיינה חלילה פגיעות ישירות אז כמובן יבקשו להצטלם באתר הנפילה. ואנחנו? אנחנו נזרום, כי בתוך תוכנו אנחנו אוהבים להיות במרכז העניינים. לא שביקשנו, אבל אם הגורל רוצה, אנחנו… זורמים.

בתקווה גדולה שכלום ממה שכתבתי לא יהיה רלוונטי, שלא נשמע אזעקות, שלא יהיו נפגעים ושנמשיך לחיות את חיינו בשקט. בנחת. ביחד. עברנו את פרעה…