כמה פעמים הילדים בבית מתנהגים בצורה בלתי נסבלת? כמה פעמים הם עוברים את הגבול מבחינתכם, ההורים? הטריק הוא לדעת מה מסתתר מאחורי ההתנהגות, ולתת מענה בהתאם.

ילדים הם ילדים, ויהיו פעמים שהם יתנהגו למופת לעומת פעמים אחרות בהן הם יתנהגו בצורה בעייתית. רובנו אנשים עובדים למחייתנו, ולאחר שחזרנו מיום עבודה מתיש עלינו לדאוג גם למשפחתנו היקרה.

לא תמיד יש לנו את הסבלנות הדרושה כדי לפשפש בסיבות הנסתרות, המתחבאות מאחורי התנהגותם של ילדים מתפרעים. אבל זה בדיוק מה שכדאי לנו לעשות, אם אנו רוצים להשיג רגיעה יעילה ומהירה יותר, בלי לאבד עשתונות ולהתפרץ בכעס.

איך נעשה זאת בפועל בלי לכעוס? לכאורה דבר בלתי אפשרי.

מומחי ה- NLP של מכללת רטר ממליצים להפריד בין ההתנהגות הפוגעת ובין הכוונה החיובית שבבסיסה. כן, זה נשמע קצת מוזר ואפילו גורם לרובנו לקפוץ מייד ולהגיב בתרעומת: "איך ייתכן שהכוונה היא חיובית? הילד מתפרע ומשתולל". אבל שימו לב שלפי תיאוריית ה- NLP, הכוונה היא החיובית – לא ההתנהגות עצמה, ויש ללמוד להפריד בין השתיים.

בדרך כלל אנו מתייחסים רק לרובד הנראה על פני השטח, ונוטים לשכוח שמתחתיו נמצאים רבדים נוספים שהם-הם המקור הנסתר לכל מה שגלוי. זה קצת דומה לדברים שטען הפילוסוף עמנואל קאנט, לפני יותר מ-250 שנה: יש את עולם התופעות הנגיש לנו ולחושים שלנו, אבל מאחוריו קיים העולם לכשעצמו – המציאות האמיתית החבויה; הסיבה לכל הדברים, שלא נגלית לעינינו.

איך נוכל לגלות מהי הכוונה החיובית המתחבאת מאחורי ילד שמפריע ומציק?

אין ספק שצריך להקדיש לכך מחשבה. ייתכן שהוא פשוט משועמם ומחפש תשומת לב; אולי הילד מתוסכל מכך שהוא מנסה לבצע משהו אבל ללא הצלחה וכן הלאה. כהורים, מורים או יועצים עלינו לפקוח עיניים, ולהגיב לכוונה – לא להתנהגות. במקום לכעוס על הילד (כעס אינו טוב גם עבורנו) או להעניש אותו, מומלץ למצוא דרך שתיתן מענה לכוונה שבעטיה אנו רואים את ההתנהגות הגלויה.

לימודי NLP מאפשרים לנו, כהורים ו/או כמחנכים, להבין את הדברים הנסתרים העומדים בבסיסה של התנהגות כזו או אחרת. אם למשל הבנו שהילד זקוק לתשומת לב, נסיט את תשומת הלב שלו למקום הרצוי לנו – נציע לו לשחק במשותף, לקרוא ספר ביחד או כל פעילות אחרת שתרכז את תשומת ליבו.

אם הילד מתוסכל מפני שאינו מצליח לבצע משימה כלשהי (לצייר, לבנות בקוביות וכן הלאה) – נוכל להציע לו עזרה במשימה, או לחילופין לתת לו משימה אחרת, שאיתה יהיה לו יותר קל להתמודד.

השיטה הזו טובה ליישום לא רק כשיפור התקשורת בין הורים וילדים, אלא באופן כללי בחיים.

תת המודע שולט בחיינו הרבה יותר מהמודע, ולכן עלינו "לדבר" איתו במונחים שהוא מבין. ברגע שהתכנים הלא מודעים נגישים לנו, הדרך לשינוי הרצוי פתוחה בפנינו. מכיוון שתת המודע מבין דברים רק על דרך החיוב ולא על דרך השלילה, כדאי מאוד לאמץ גישה לפיה אנו בוחנים כל התנהגות גלויה לפי ההנחה שבבסיסה עומדת כוונה חיובית נסתרת.

במקום להיפגע או להיעלב מהתנהגותם של אנשים מסוימים – ויהיו אלו אנשים הקרובים לנו מאוד, או אנשים שאנו פחות מכירים – אפשר לעצור לרגע, ולהקדיש כמה שניות לשאלה מהי הכוונה החיובית העומדת מאחורי ההתנהגות הבלתי הולמת הזו (מנקודת מבטנו, כמובן).

החיים הם 10% מציאות ו-90% פרשנות ותגובה שלנו למציאות הזו.

במה תבחרו?

תמונה: pixabay