אם היינו צריכים עוד דוגמא למצב הנפיץ בין האוכלוסייה החרדית לחילונית באשדוד, או עד כמה היצירתיות בבחירות המקומיות בשפל המדרגה הגיע, הסרטון של אלי נכט והמהומה סביבו כהוכחה חותכת.
הבחירות עד כה שהתאפיינו ב״למי יש יותר גדול״ (גם אגו וגם שלטים) יצאו מהקופסה עם סרטון סאטירה של המועמד אלי נכט למועצת העיר בנושא ההתחרדות הצפויה לכאורה בעיר כשהמסר המרכזי הוא לא פחות ולא יותר מהחשיבות לצאת להצבעה ב-30 לאוקטובר.
יש מי שיחלוק על הפן האמנותי, יש מי שלא יתחבר לכל המסרים, וכאלה שיגידו שזה הכי לא ״פוליטקלי קורקט״ מצד מועמד לבחירות, אבל דבר אחד בטוח, המטרה הושגה, ובגדול. אלי נכט היום מוכר כמעט בכל בית.
מבחינתי, הסרטון שצולם בפארק אשדוד ים לפני מס׳ חודשים בו גוער אדם חרדי במדריכת ריקודים היה הרבה יותר קשה לצפייה, פחות מבויים ורחוק מאוד מהגדרה של סאטירה.
אז, יצאו פחות אנשים לגנות את הסרטון, שהפך גם הוא ויראלי רק בזכות ההתערבות הציבורית ברשתות החברתיות.
בכל המדינה מאופיינת מערכת הבחירות של שנת 2018 בסרטוני וידאו, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, יצירתיים יותר ויצירתיים פחות. כל המחקרים, כל הסטטיסטיקות וכל העולם כבר יודע שסרטוני וידאו מעבירים הרבה יותר כל מסר, סרטון טוב ומושקע עושה עבודה של 300 שלטים. ויותר.
באשדוד איך נאמר בעדינות… זה לא תפס. הראשון שעשה זאת בצורה שקרובה למקצועית זה אלי נכט, ואם הייתם צריכה הוכחה נוספת לעד כמה המחקרים והסטטיסטיקות נכונות קיבלתם הוכחה חותכת.
רק כדי להמחיש עד כמה העיר מקובעת ופרובינציאלית ניתן להשתמש גם בואנדליזם למכוניות של הלביאות שרחמנא לצלן העיזו לחשוב מחוץ לקופסא ושילמו על זה מחיר יקר.
כמובן שבסופו של יום, את הכסף סופרים בבנק, רעש זה טוב, בטח בתקופת בחירות, אלי נכט ללא ספק השיג את מטרתו. הביקורת מצד אחד, התמיכה וההזדהות מצד שני הכניסו אותו לכל בית, לכל אולפן טלוויזיה, ונשאלת שאלת מיליון הדולר, האם זה יעזור לו ביום הבוחר בקלפי.
על שני דברים אפשר להתחייב כבר היום, הראשון, אם אלי נכט ייכנס למועצת העיר, המהלך ששינה את התודעה כלפי המועמד יהיה ברור לכולם.
השני, יצירתיות עושה את העבודה, יציאה מהקופסא במערכת כל כך מונוטונית מביאה לתודעה, בעידן הרשתות החברתיות המרחק בין פוסט, סרטון, או קריקטורה טובה לאולפני הטלויזיה הארציים קצר מאי פעם.
לסיכום, צאו מהקופסא, צפוף כבר בפנים.
