בתחילת החודש הגיע לקולנוע הסרט התשיעי בסדרת הסרטים של מהיר ועצבני, 'מהיר ועצבני: הובס ושואו'. שהוא מסתבר מעיין פרוזה מהעלילה עד ליציאת 'מהיר ועצבני 9' ב2020. ישבתי בקולנוע אכולת ציפייה (פופקורן) וכמו שאומרים כגודל הצפייה כך גודל האכזבה.

לא נשאר שום זכר למהיר ועצבני שכולנו מכירים ואוהבים. למרות שכפי שאמרתי ישנה פאוזה מהעלילה הרגילה עדיין אין כל קשר לסדרת הסרטים עצמה.

נקח לדוגמא את 'מהיר ועצבני 3: טוקיו דריפט' שמתרחש בטוקיו. למרות גם הוא מנותק מהעלילה (זמנית עד הסרט השביעי בו הכל מתחבר), קיים חיבור לקו המנחה הנמצא בשני הסרטים לפניו ולוויב שסדרת הסרטים מייצרת. הסרט גם הוא מתעסק במרוצי מכוניות שכן העלילה סובבת סביבן וסביב ארגוני פשע הקשורים למרוצים אלה. ובסרט 'מהיר ועצבני: הובס ושואו' אין כל קשר לאלה.

הסרט עם הזמן הפך לעוד סרט של דה רוק (דוויין ג'ונסון). אין לי בעיה עם דה רוק. הוא שחקן נהדר ומושך, אבל אם נחלק את הסרטים בהם הוא משתתף לשניים, אז אנחנו מדברים בעקרון על אקשן (כמו 'גורד שחקים' משנת 2018) ועל קומדיה (כמו 'ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל' משנת 2017. שדרך אגב ממש טוב בעניי). את סרטי האקשן איתו אני לא מחבבת, וזה בלשון המעטה. ולצערי 'מהיר ועצבני: הובס ושואו' לגמרי נכנס לקטגוריה של סרטי האקשן של דה רוק.

האחיזה במציאות תלושה וכמעט לא קיימת. הסרטים הראשונים של מהיר ועצבני היו מאוד מציאותיים. שוטר סמוי שנכנס לתפקיד בשביל לתפוס פושע. מתאהב באחותו, מאפשר לו לברוח והופך לנמלט בעצמו. סך הכל הגיוני.

בסרט הזה כבר אין מציאות. ראש ארגון שכירי חרב לשעבר, משתף פעולה עם סוכן שירות הביטחון הדיפלומטי בשביל להציל את העולם מוירוס שנמצא בגוף של אחותו. שלא נדבר על הקטע השלם שדה רוק והמשפחה שלו מתחילים לרקוד ריקוד מאורי שבטתי כדי לנסות להפחיד. אומנם זה מעלה איזה חיוך, אבל זה מחזק את תחושת התלישות מהמציאות.

יש מליונים של סרטים בסגנון הזה ומעטים בסגנון של מהיר ועצבני המקורי שכל כך סחפו אותי.

ההרגשה שלי שמאז שדה רוק הצטרף לסדרת הסרטים, משהו בפאן המציאותי נעלם מהסדרה וזה ממש חבל בעניי.

הקשר היחידי לסדרה המקורית הוא שמדי פעם מראים לנו מרדפי מכוניות שלא ממש מזכירים את המהיר ועצבני של פעם ששימשו בסיס לעלילה. את המכוניות מגניבות ומשכוללות מחליפים טרקטורנים ומשאיות ענק חלודות. נגיעה נוספת לסדרה המקורית היא בזמן שדה רוק מחזיק מסוק בעזרת שרשרת ביד אחת (?), המשפחה שלו שבאה לעזרת חבר פותחת מבהרים (במכוניות סופר ישנות). בעצם הדבר מתקשר לסרטים הישנים של מהיר ועצבני, ונותן לנו שניה אחת של אקשן אמיתי שלא נובע מפעלולים מוזגמים של דה רוק.

אם לומר את האמת גם ההומר לא הכי דיבר אליי אבל נו מילא. היחידה ששיחקה אותה זאת אמא של לוק הובס (דה רוק) שהייתה מגניבה בעניי.

בקיצור היה אפשר לקרוא לסרט "הוירוס: הובס ושואו מצילים את העולם" ולסגור את הסיפור ולא להרוס נוסטלגיה שמורכבת מסרטים טובים! שנהרסו.

אז כמו שהבנתם לא אהבתי. אולי אם זה היה סרט שעומד בפני עצמו הייתי מסתכלת עליו בצורה אחרת, אבל זה חלק מסדרת סרטים שאהבתי מאוד שפשוט רק נושא את אותו שם בלי קשר כלל למקור.

 (2 מתוך 5)

ענבל B.A קולנוע וטלוויזיה