הדילמה הגדולה העומדת בפני העצמאיים שהקורונה והמדינה סגרה להם את השאלטר היא לא פשוטה, שבועיים ללא מענה מצד הממשלה הם שבועיים יותר מדי עבור בעלי העסקים שעולמם הכלכלי נדם.

כשאומרים את המשפט שהופך אט אט לפתגם ״רק עצמאי מבין עצמאי״ מתכוונים לזה באמת, עצמאי שבנה עסק, בהרבה מקרים ב-10 אצבעות הוא לא ה-DNA ששפעת כמו קורונה תפחיד אותו, גם לא קנס. מה שכן מפחיד עצמאי זה חוסר ודאות, שאין תאריך תפוגה, שאין מנהיגות מרגיעה, שאין עם מי לדבר והכי גרוע, שצוחקים עליו בפנים ועובדים עליו בעיניים.

עצמאי עובר מסלול כל כך קשה במדינה שהפקירה את המגזר העסקי והותירה אותו מול כל העולם בודד ו״עצמאי״ וכשוא מצליח לגבור על כל הקשיים וגם רחמנא לצלן להצליח עטה עליו המדינה כשותפה ונוגסת בכל רווח אפשרי.

עם המצב הזה התמודדו העצמאיים במלחמות, במבצעים ובימי חג. ושתקו. העובדה שעם ישראל לא מסוגל להכריע ב-3 מערכות בחירות לא עוזר, לתקופה הקשה הזו נכנסה המדינה ללא ממשלה, עדיין. למרות המגעים הקואצליוניים ממנה מסתמנת ממשלה עתירת שומנים עם 36 שרים, לשכות מנופחות ועלות מטורפת מה שאומר שכסף יש.

יש כסף למה שלא חשוב ואפשר למנוע, יש כסף שקונה שקט פוליטי ויש כסף למי שלא חסר לו כסף. אלו שלא יצאו לעולם לחל״ת, אלו שלא חותמים אבטלה ואלו שלא נאלצו לסגור לעולם את העסק שדופק כמו שעון כל ראשון בחודש.

750,000 מובטלים מצטרפים למעגל האבטלה, כמחציתם עפ״י ההשערות לא יחזרו לעבודתם אחרי הבחירות, אותו עסק קטן או בינוני יחסוך עם תום המשבר בעיקר בכח אדם, העלות הכי משמעותית בכל עסק ושם הבשר הראשון שנחתך. מי שיחזור יקבל עוד משימות ומכל 10 משרות נוחות ייווצרו 4-5 משרות עמוסות ולחוצות. שעל כל אחת מהן יתחרו עמה וכמה מועמדים.

אז כל מי שחשש להידבק מקורונה ושטף 100 פעמים ידיים, יצליח אולי לחמוק ממנה, אך מה שמחכה לו בפינה, ביום שאחרי יהיה כנראה יותר קשה לריפוי ובטח יותר ארוך. היום, שכבר ברור לכולם שמאות עסקים (אם לא אלפים) לא יחזרו לתפקד אחרי הקורונה זה בדיוק הזמן לשאול, קורונה או פרנסה? זאת השאלה.