צמד מילים שלא מתחברות יחד. המתבגרים בסגר הינם כאריות הסגורים בכלובם. בגיל שבו האנרגיה הגופנית גבוהה ומתפרצת – הם סגורים בביתם. וכמו וירוס הקורונה, מוציאים קוצים ותוקפים. ואנו ההורים – נבהלים, מנסים להישמר, נפגעים לא אחת, מתוסכלים וכועסים.
המתבגרים מנסים לצאת מהבית, צמודים לסמארטפון, הולכים לישון מאוחר וקמים מאוחר ותחושת הלחץ בבית סביבם רק גוברת. הם עצמם לחוצים, דואגים ונעים בקיצוניות של שחור ולבן.
אז מה דרוש למתבגרים:
- הורה שעומד מולם איתן – הורה שאינו נשבר גם אם הוא מתכוף לפעמים ונותן ל'רוח' לחלוף מעליו ואם יש סדקים הם אינם מפוררים אותו.
- הורה עם חוסן פנימי שגם אם נבהל, זה רגעי.
- הורה שנותן דוגמא אישית לשמירה מפני הנגיף, נשאר בבית ונשמר ע"פ הנחיות משרד הבריאות.
- הורה בשליטה – עושה את הכי טוב שלו בתקופה זו.
ויש מה לעשות עם מתבגרים. העובדה שאפשר לעשות נותנת כוח ותקווה.
- תהיו המיכל של המתבגר – תדמו שיש לכם קונטיינר ענק, וכל מה שהמתבגר מוציא/ שופך עליכם אתם מקשיבים ומאפסנים. לא מחזירים ולא שולחים להם משלכם כלומר, בלי תוכחות.
- נסו לבדוק מה מתוך הקונטיינר אתם יכולים לקבל ולעשות שינוי
- בתקופה כזו, חשוב עוד יותר לבחור על מה אנחנו לא מוותרים ומה אנחנו יכולים לשחרר.
- ללמד אותם מיומנויות שלא נלמדות בביה"ס- טיפול בבית, בישול, תפירה, גינון, ביצוע עבודות צביעה ותיקון.
- תנו להם משמעות היכן שהם חזקים – למשל, ללמד את דור המבוגרים שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. להתנדב בעמותות שונות (כמובן ממוגנים).
- לעודד….. גם אם עושים מעט, גם אם לא מושלם. תפרגנו!! לא רק בתודה, גם בהסבר – ראיתי שהשתדלת/ שהתאמצת/ שהיה אכפת לך/ שניסית ועוד…
זו הזדמנות להראות למתבגר שאנחנו סומכים עליו ומכבדים אותו.
