פסטיבל היין באשדוד היה ההפסקה הכי חיונית לעיר מבלאגן הבחירות- אפילו הנציגים של המפלגות המוניציפליות לדעתנו שכחו את "בין הזמנים" הפוליטי.

ומה היה? זה התחיל בכניסה מסודרת ומתואמת, עם דוכנים של טעימות יין כדי למלא את הכוסות שקיבלו האורחים בכניסה.

בשלב זה היה הכל ברור וצלול. בהמשך התקדמו באי הפסטיבל ונהנו מדוכנים של אוכל מאד טעים – מאמפנדס (שהסתדרו בהיגיון מופתי עם הזמר ששר במבטא דרון אנריקאי, ותודו שמגרה להגיד את זה במבטא), ועד לפלטות גבינות ולחמים וירקות ועוד. בלי פסיקים.

מכאן ואילך, הסיקור יהיה חד משמעי מוטה מיין-

אחת מבאות פסטיבל שלוותה בחברותיה  – אירית אלזם שדה, הפכה למבקרת בעל כורחה, אחרי שיכנועים מרובים וכמה טעימות:

"אני לא מפספסת פסטיבלים בעיר, וזה פסטיבל מיוחד. האווירה הלטינית, היוונית והאוכל עשו את שלהם. טעימות היין היו נהדרות, ומצאנו את עצמנו נהנות גם אחרי הסיבוב הטעים שעשינו – ישבנו בכיף על הדשא עם פופים ופשוט נהנינו."

משמאל לימין- טובה אסא זליג, אירית אלזם שדה וברט ביסמוט מרימות לחיים, בין טעימות.

הבטחנו שאין פוליטיקה, נכון? אז עמירם בן זקן, פעיל חברתי מוכר בעיר, תפס את עינינו ודאג להבהיר שאין עוסקים בסוכות ובחגים במחלוקות- "ושמחת בחגיך!".

עמירם בן זקן הפעיל החברתי מוציא את הסוד שלו- ושמחת בחגך. בלי סוגריים.

מאד רצינו לפרט כאן מה היה ביציאה, איך הרשים אותנו הפסל האנושי ולצטט את המילים של quanta la mera, רק שהיו הרבה טעימות יין ושכחנו לצלם, אז נעזרנו בתמונה של מאחורי הקלעים אותה צילם שאול כהן. 

שאול כהן עושה פפראצי ללהקה ששרה קוואנטה לה מרה.

והנה משהו מאיתנו אליכם – מבין היינות היו כמה טובים במיוחד (כולם היו איכותיים), ואחד מהם היה ה"לא אורתודוקסי" – יין כשר עם טוויסט בטעם, שהיעדר האורתודוקסיות שלו היא הנועזות שלו. וזה בהחלט נכון, גם לפני הטעימה השניה.

דוכן אנאורתודוכסי ליין לא כשר ולא קונבנציונלי. המגיש הסביר על היין ויחודו, אנחנו בדקנו היטב, ומאשרים אמינותו.