שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".
שבוע שעבר לקחתי נסיעה מנצרת עלית לים המלח. זוג פנסיונרים חמודים לאללה. תרבותיים כאלו. הוא התיישב מאחורה והיא התעקשה לשבת מקדימה, לידי. אמרתי לה שלא תדאג, שיכולה לשבת ליד בעלה, למה אני לא אעלה עוד נוסעים בדרך, אבל היא צחקה ואמרה שהיא יודעת, ושהיא פשוט רוצה להשגיח על הדרך. עכשיו אני נהג עם הרבה ניסיון. הרבה שעות טחנתי על הכביש, ולכן כשנוסעים איתי אפשר להיות רגועים. לא צריך להשגיח. אבל למרות שזה ככה בעיניי, זה ממש לא ככה בעיני נוסעים מסוימים. והאישה הזאת, קוראים לה אביבה, אני קולט אותה באמצע הנסיעה מזיזה את הגוף אחורה כאילו בשביל לעצור את האוטו, מחפשת עם הרגליים את הדוושות בשביל להאט או לבלום, או מחזיקה חזק את הידית של הדלת או זאתי שמעל לחלון, כשהיא נכנסת לפחד. וכל הזמן היא אומרת לי, אשר תעשה לי טובה. אני ממש מבקשת. עוד שתי דקות ייקח. לא נורא. רק אל תיסע מהר, ותיזהר בסיבובים. הרגעתי אותה ואמרתי לה שיהיה בסדר ושזה ממש לא קשור לנהיגה שלי. זה פחד שיש אצלה. משהו פסיכולוגי בכלל. סיפרתי להם שראיתי מלאן כאלה בחיים, ואף פעם לא הבנתי את הקטע הזה, עד שבא לי פתאום פחד מטיסות. כי פעם הייתי טס חופשי. מוכן לעשות סלטה באמצע המסדרון של המטוס מרוב שמחה שאני טס לחופש או משהו, אבל לפני איזה כמה שנים, ככה פתאום משום מקום, נפל עליי פחד כזה כל פעם שהמטוס מתחיל לחמם מנוע בשביל להמריא, ובקטע של הנחיתה, ובכל פעם שהמטוס רועד באוויר בגלל רוח או משהו. אני מתייבש. נהיה לבן. הידיים מתחילות להזיע לי, ואני תופס חזק את החגורה של המושב ואת הידיות כאילו שזה יכול לעזור במשהו. אני מרגיש שאין לי שליטה על המצב ומדמיין את המטוס נופל או מתרסק או משהו..
פתאום בעלה, מאחורה אומר לי – כן אני מכיר את זה. גם לך קרה ככה? אני שואל אותו. ממש לא. אביבה אמרה. משה היה טייס באל על הרבה שנים והוא מכיר היטב את התופעה הזו.
..והסיכוי שייקרה משהו בטיסה הוא אחד חלקי מיליון, מהסיכוי שייקרה משהו בכביש הוא אמר. וגם בכביש יש המון גורמים שלא תלויים בך. אתה יכול להיות הנהג הכי זהיר ומנוסה בעולם, ועדיין יכול להיות מופתע ממישהו אחר. באורגינל הוא צדק. נסעתי לאט, ודיברנו כל הדרך. זוג באמת מקסים. גם נתנו לי טיפ בסוף הנסיעה וגם הזמינו לקפה במלון. ואיך שאני חוזר הביתה אני שומע שמטוס התרסק בצרפת ולקח איתו איזה מאה חמישים נוסע. עולם מוזר.
בקיצור צדיקים, חג עכשיו. קניות סידורים לחץ וכולם ממהרים, ובסוף שבוע ליל הסדר. אז סעו בזהירות, אל תיצמדו, תנו זכות קדימה, תהיו אדיבים ולא צודקים, ובואו נגמור את החג הזה עם חיוך בריאים ושלמים… וככה אולי גם נשנה קצת את הסטטיסטיקה מול תאונות מטוסים. שום דבר לא בשמיים.
בדוגרי – לא ככה?
