מזה שנתיים, בכל חופשות סוכות ופסח הפך פארק אשדוד ים למוקד עלייה לרגל מארבע כנפות הארץ , תושבי אשדוד שהשקיעו מכספי משלם המיסים מעל 100 מיליון ש״ח מימנו בעצם את האטרקציה בכי שווה למגזר החרדי שמוריד אוטובוסים שלמים מכל רחבי המדינה ל״יום כייף״ בפארק רחב הידיים. תושבי אשדוד לעומת זאת נערמים בפארק לכיש עם תנאי חניה מבישים, עם גישה לא נוחה ובצפיפות נוראית. עוד לפני החג נכתב שציפינו ליותר, והתרענו שזו תהיה התמונה הכללית והשאלה הגדולה שנשאלת היא לא למה מגיעים מהקהילה החרדית לפארק אשדוד ים, אלא למה אשדודים נאלצים להידחק בנחל לכיש. החשש הוא הנראה מעימות בין האוכלוסיות ובעיריית אשדוד מעדיפים ככל הנראה שקט תעשייתי על פני עימותים אזרחיים.

כבר שנתיים שהריטואל חוזר על עצמו ועשרות רעיונות הועלו בתגובות לכתבות וכמובן ברשת החברתית שגועשת מדי שנה על הנושא.

משום גורם עירוני לא התקבלה התייחסות והסיבות ידועות, יקשרו את הנושא תמיד לאנטי חרדים, ולגזענות כשהבעיה היא טכנית בלבד, ונשאלת שאלה אחת בלבד למה אזרחי אשדוד לא מקבלים על הפארק עדיפות באירועים עירוניים ובשאר הימים להשאירו פתוח.

פארק אשדוד ים הוא הריאה הירוקה הכי משמעותית והכי נגישה לתושבי אשדוד, יש בה את כל התשתיות ואחרי כל כך הרבה שנים שחיכינו לפארק כזה הוא הופך לנחלת תושבי חוץ דווקא בימים ובחופשות הכי מתויירות בשנה.

במצב שנוצר חיפשו תושבי אשדוד שלא שפר מזלם למצוא חניה או עניין ביומיים שהעניקה עיריית אשדוד לאירועי החופשה הארוכה נאלצו לעזוב את עירם כדי לממש חופשה בערים אחרות בעוד יכלה עיריית אשדוד כמות כפולה של תושבים אם היו מחליטים לשנות מיקום.

כאן עולה שוב הבעיה של זיהוי התושבים ועולה שוב הרעיון של כרטיס התושב שכבר למעלה מ-10 שנים עולה על השולחן ויורד כמו שעלה. כרטיס כזה יכול בהחלט לפתור את הסוגיה בימי האירועים ובשאר הימים להשאיר את המקום ציבור ובכך לצאת הוגן עם כלל האוכלוסיה.

את אותה תפיסה ניתן ליישם גם בפסטיבלים ובמופעי האמפי, להקצות לתקופה מסויימת אחוז של כרטיסים לתושבי אשדוד במחיר מועדף ורק אז להוציא למכירה כללית. תשאלו למה? כי אנחנו אשדודים, ובעיר שלנו מגיע לנו יותר.

הסיפורים שאשדודים הכי מתחברים אליהם…