זה נראה כאילו נטלי קמה בוקר אחד והחליטה שהיא יפה, היא לא היתה יפה, היא לא היתה רזה, לא היה לה שיער יפה ולא אף יפה, שיניים לא משהו ואפילו קצת נמוכה. אם אתם חושבים שזה הזיז לה אז אתם חיים בסרט יותר הוליוודי ממנה. היא פשוט החליטה: ״אני יפה, אני איכותית ו… אין עליי״
ההחלטה היתה פתאומית אך התכנית היתה מתוכננת בקפידה, יתרה. נטלי חסכה במשך שנה לפני ההצהרה, כמה חודשים לפני היא קנתה וקראה כמה ספרי חובה בינהם: האדם מחפש משמעות, זן ואמנות אחזקת האופנוע, ספר הציטוטים הגדול, השחף, כמה ג׳ון גרישם ואת כל הסדרה של סטיבן קינג, ככה בלי לספר לאף אחד ובלי התראה מוקדמת.
שבוע לפני, הלכה נטלי ל״מנגו וזארה״ וקנתה מלתחה בכ– 20,000 ש״ח, בסופר פארם שרפה עוד כמה אלפים על בשמים יוקרתיים וקרמים, את הפיניש עשתה אצל מיקי בוגנים בתל אביב כשהחליקה את שערה המקורזל בהחלקה ברזילאית מרשימה.
לא הרבה זיהו אותה שהגיעה למשרד ביום הראשון, היא נראתה אחרת, הריחה אחרת והחלה גם לדבר אחרת, היא עדיין לא היתה יפה, ובטח לא סקסית את זה ראו והרגישו כולם… חוץ ממנה.
ששאלו כולם מה קרה לה, אמרה שהחליטה להתייחס לעצמה כיאה לבחורה איכותית, היא לא מוכנה להישאר באשדוד כל חייה והיא מכינה את עצמה לג׳וב חדש בתל אביב, שם אף אחד לא ישפוט אותה כמו פה ואף אחד לא יספור עם כמה שכבה.
נטלי עבדה על כל מרכיבי האישיות, מצורת האכילה ועד הצורה בה החזיקה את האייפון החדש, היא פשוט החליטה שהיא קלאסה והתאימה את עצמה.
קומץ החברות שהכיר אותה קודם לא האמין למראה עיניו ולא הפסיק לחקות את המניירות החדשות שלה, היא סירבה לצאת איתן לברים באשדוד והחלה לצאת לבדה לתל אביב, כל שבת בבוקר אכלה נטלי בנמל תל אביב , לבדה, ואת הקפה היתה שותה ברוטשילד או בבאזל, רק אז חוזרת לאשדוד, היתה משלימה סרטים קלאסיים וקוראת עוד כמה רבי מכר.
במשך חודשים רבים התמידה נטלי במנהגיה והחליטה שעד שהיא לא חוזרת עם בן זוג איכותי מתל אביב היא ממשיכה בסדר היום הייחודי שלה.
תמיד צחקנו עליה שאם היא היתה עושה כמה ניתוחים פלסטיים היה לה יותר סיכוי למצוא מישהו נורמלי אבל עם הזמן הפסקנו להתייחס אליה, כולם חשבו שהיא נדפקה לגמרי.
חברת עמילות המכס בה אנחנו עובדים נקלעה לקשיים, ובוקר אחד כינס אותנו המנהל והודיע שהחברה הולכת להימכר, הרוכש יפגוש את העובדים לראיונות אישיים החל מהשבוע הבא. נטלי הבטיחה שאם לא מאשרים לה תנאים שווים היא עוזבת לתל אביב. אף אחד לא התרגש במיוחד.
שבוע לאחר מכן הגיע הרוכש למשרד וראיין את מרבית העובדים בחדרו השקוף של מנהל המשרד, נטלי ידעה שזהו יום חשוב ובאה עם חליפה מחוייטת ונעל עקב אדומה, האודם תאם בול את הגוון ולמרות שלא היתה יפה ולא רזה היא הצליחה להרשים, בזמן שאת כל העובדים ראיין הרוכש לא יותר מ-10 דקות נטלי נשארה כמעט שעה, ישבה כמו ליידי וסידרה את הזווית בול על המחשוף, לא שמענו מה קורה אך ראינו שהיא מאוד נחמדה אליו, והוא אליה, הוא היה צעיר, גבוה נאה ומאוד מאוד עשיר, לפני שיצאה מחדרו ציטטה משפט שגרם לו להנהן, קראו לו ערן .
רגע לפני שיצא, ניגש אליה ואמר לה ״המשפט שלך עוד מהדהד לי בראש, לא ידעתי שבאשדוד יש אינטילגנטיות, הוא הכניס כרטיס ביקור לכיס החליפה המחוייטת ולחש לה, את מריחה נהדר, תתקשרי אליי.
נטלי התקשרה אליו רק בשבת, שישבה בנמל, ״אני פה בנמל ת״א, אתה יכול להצטרף לאכול משהו או לקפה מאוחר יותר ברוטשילד…״
כעבור חודש החלה נטלי לנהל את הסניף המקומי כשהיא3 פעמים בשבוע בת״א במשרדי ההנהלה, היא עברה השבוע לגור עם ערן והם מתחתנים ביוני הקרוב ב״חוות רונית״ הם סגרו וילה בטוסקנה לירח הדבש באוגוסט.
לסיפורים נוספים:
Pingback: סיפורים באשדודית – ״כולה 200 ש״ח״