השנה האחרונה בפוליטיקה שברה לא מעט מיתוסים שהכרנו, מיתוסים שילוו את הפוליטיקה המקומית כפוסט טראומה לעוד הרבה מאוד שנים.

איזה מיתוסים אתם שואלים? אז זהו שכאלה לא חסר, כל מה שהכרנו עד לפני המערכה האחרונה והיה תקף ומוכח, בעיקר בפיהם של כלל העסקנים, וכמו שאתם יודעים ויודעות יש באשדוד הרבה כאלה.

נעבור מיתוס מיתוס, אחד אחרי השני ונראה מה למדנו משנה אחת של מערכת בחירות מורכבת, יצרית, לא צפויה ובעיקר מה קורה כשמהלך תקיפה היסטורי נכנס לכם בקמפיין. שנה בפוליטיקה מתחילה עכשיו:

מיתוס ראשון: כסף לא מנצח בחירות

למי שלא זוכר/ת, הבחירות התחילו כבר באפריל, ברק סרי מסיר שרוולים ותולה שלטי ענק, ותופר עסקת אוטובוסים שלא תבייש פתיחה של איקאה באשדוד.

בלי הרבה מסרים, בלי הרבה תחכום, פשוט שלטים והרבה. הלן ולחמני נלחצים ונגררים אחרי סרי להראות שגם הם בתמונה ולא מפקירים את הבמה. קצת אחריהם כצנלסון מתחיל, נכט נגרר להצהיר ובחודש אוגוסט לסרי מחליט להצטרף ולפתוח מטה.

בלי לשים לב, אנחנו עם  7 מועמדים: יחיאל לסרי, אלי לחמני, הלן גלבר, ברק סרי (שפרש), שמעון כצנלסון ואלי נכט ואבי אמסלם (שפרש), התקציבים בשמיים ואין שלט אחד, קיר אחד, חומת בית אחת שאין עליה מסר פוליטי.

מיתוס שני: ריבוי מועמדים לא מפיל ראש עיר/אין ניצחון בלי איחודים

כפי שציינו, 7 מועמדים ניסו להפיל ראש עיר מכהן אחד, ניסו לבד, ולא למדו לקח, לא מבחירות 2018 ולא מכל מערכות הבחירות הארציות. אגו. מילה אחת שמסכמת את הפסדם של שישה מועמדים ומועמד אחד מנוסה שמכיר את הזירה ואת הכוחות קצת יותר טוב מאחרים.

מיתוס שלישי: קמפיין שלילי לא עובד!

את המיתוס כבר ניפצו פה ושם, אך באשדוד לא הצליחו להפנים שקמפיין ממלכתי (בטח בתקופת המלחמה), הוא הדבר הנדרש ומה שהציבור מבקש ומייחל לו. כל מי שהתעסק רק בלתקוף מצא את עצמו קמל ונובל בסקרים, בכנסים, בתגובות ובלייקים. בסופו של יום כולנו רוצים לדעת מה כן ולא מי לא!

ההימור שלא צלח לאשדודים

מיתוס רביעי: משתלם להישאר נאמן

כל המזגזגים שחשבו ליהנות מתמיכה ופירגון של ראש העיר במשך כל הקדנציה, ואז, חצי שנה לפני המערכה הכוללת לסובב את הסכין ולצאת לדרך חדשה, עם מועמד אחר, עם הבטחות על הנייר ל״הרים וגבעות״, הוכיח הגורל שזה לא משתלם. גם ״בגידה״ צריך לתכנן בצורה יותר חכמה, הסיכון שאמור להיות מחושב משאיר את המפסיד בלי מצפון ובלי קואליציה, אבל כנראה שמצפון ופוליטיקה זה כמו שמן ומים.

מיתוס חמישי: סקרים… או שקרים

בפעם המי יודע כמה, הסקרים, גם הפעם לא ידעו לנבא או להתקרב לתוצאות האמת, היו שהימרו על סיבוב שני, הציגו סקרים מנחמים, וככל הנראה את התוצאות האמיתיות לא טרחו לפרסם לציבור, שהוא מבחינתו נשאר חשוף לסקרי הדמי ובחר ללכת על המוכר והידוע.

מיתוס שישי: ניסיון… מנצח הכל!

יחיאל לסרי חייב את ניצחונו לנסיונו. בקור רוח החל לבשל את המהלך בזמן שכולם תלו שלטים. לסרי השקיע את מירב מרצו לסגור בפלומבה את החרדים. בזמן שש״ס מנסה בהרפתקנות יתר להריץ ראש עיר משלה, ספק כדי להטעות, ספק תרגיל פוליטי מבית היוצר של אריה דרעי וספק גדלות ראש של הנציג המקומי אבי אמסלם. כך או אחרת, ידע לסרי שש״ס תחזור אליו, כי חצרות של רבניה הגדולים של ש״ס באשדוד כבר בחרו בלסרי, יחיאל לסרי תכנן את המהלך מראש ולא הותיר לדרעי ברירה, הקוסם מש״ס הבין שאם ש״ס מתפרקת באשדוד, כל המודל העסקי של ש״ס בכל הארץ נמצא על זמן שאול. דרעי ניסה, לסרי לא מצמץ ולו לשניה ודרעי נאלץ לזחול על 4 חזרה הביתה. אם תשאלו איך ניצח לסרי? ככה.

סיכום המערכה

על מערכת הבחירות האחרונה באשדוד ילמדו באקדמיה לקמפיינרים, מערכה שהחלה כשראש העיר בשפל בסקרים, הרבה מחליטים לנטוש את הספינה, כשהיא כולה מחוררת, רק שהם שחכו פרט קטן, גבי כנפו, בספנות הוא מבין.

לאט לאט מתחילים כנפו ולסרי ״להגביה עוף ולהרחיק ראות״, ובעיקר להבין מי איתם ומי נגדם, אומרים שידע זה כח, זה המקרה לקבוע שאכן, ידע זה כח. השניים נכנסו למרתון פגישות לנסות למזער כמה שיותר נזקים.

לסרי בחר בקמפיין ממלכתי והסיסמא ״שומר על הבית״ שכוונה למטרה אחרת לגמרי באה לו כמו כפפה בזמן המלחמה והתחברה גם לסיסמת המשנה… ״המבוגר האחראי״.

המלחמה היתה ללא ספק ה״גיים צ׳יינג׳ר״ של המערכה, לסרי החל במופע יחיד של הגנה על העיר ועלה עם סרטונים, מסרים, שכפ״ץ… מה עוד צריך יותר כדי לסמוך עליך לעוד 5 שנים.

המועמדים האחרים התחילו להגיב אך מהר מאוד הבינו שמדובר באירוע ארוך ומתמשך ואי אפשר להתחרות בפחדים ובחרדות של ציבור שלם שמחפש רק במי להיתלות… לסרי היה שם ובגדול.

תכל׳ס, 2 מנצחים יצאו לנו מהמערכה, כמובן לסרי ואלי נכט ששתה את המנדטים לכצנלסון שבחר לעשות טוויסט פתאלי מבחינתו עם החבירה לברק סרי.

מפסידים נוספים הם ללא ספק יניב קקון ומשה בוטרשוילי שבחרו לנטוש את לסרי ושילמו מחיר כבד, גם בעובדה שלא התחזקו וגם בעובדה שיבלו את 5 השנים באופוזיציה רחוק מאורות העשייה הפוליטית.

אלי לחמני כבר עשה את חשבון הנפש והחליט לפרוש ולהוריש את הסיעה לעו״ד אופיר לסרי, הלן גלבר, למרות ההישג המרשים של 3 מנדטים (שילשה את כוחה) איתם היא חוזרת לספסלי האופוזיציה ל-5 שנים נוספות.

לא רק ניצחון

למרות הניצחון הגדול לכאורה לסרי צריך לעשות גם חשבון נפש, 2 מנדטים למועצת העיר, מערכת שניה ברציפות חייבת להדליק מנורה אדומה בסיעת ״אשדוד בתנופה״, לסרי צריך יותר חופש פעולה במועצה ותמיכה יותר גדולה אחרי 3 קדנציות, 8 מתמודדים שיצאו לדרך הבינו שמצבו של לסרי לא כזה טוב, והרשו לעצמם להסתכל לו בלבן של העיניים ולהתמודד מולו ישירות, עם פחות אגו של המתמודדים, ועם עמוד שדרה חזק של ש״ס סביר להניח שהתוצאה היתה שונה. לסרי עדיין לא הצהיר אם מדובר בקדנציה האחרונה שלו, במידה ולא, יצטרך לעשות דברים קצת אחרת כדי להתחיל להביא מספרים ראויים לראש עיר של 4 קדנציות 4-5 מנדטים למועצה ולא פחות מ-50% לראשות.

יש לו עוד זמן לתכנן, להחליט, לפעול ולבחור לעצמו את האנשים החדשים במקום אלו שכבר אכזבו אותו.