15 שנים שאני מסתובבת עם כל המי ומי של אשדוד, חלקם בגלל הכסף, חלקם בגלל המעמד ויש גם מקרים בודדים שהלוק עשה לי את זה. יש שיגדירו זאת זנות, אותי זה לא ממש מעניין, אני לא מגדירה זאת כך וזה מה שחשוב.

כמו שאמרתי, זה התחיל לפני 15 שנים, ישבתי בקפה "שייקספיר" ברוגוזין, עם 2 חברות טובות, זה היה יום חמישי בשעות הערב המוקדמות, באמצע השלוק של האמריקאנו הוא ניגש אליי ולחש לי באוזן, "הסוויטה של האורכידאה יכולה להיות שלי ושלך לסופ"ש, את לא צריכה לקנות אפילו בגדים, הכל אקנה לך באילת" המרצדס הלבנה ממול שייכת לי, איך שאת כנסי עכשיו".

מה שמעניין שהמשפט שבדיוק אמרתי לחברותיי לפני ההצעה הגרנדיוזית היה "איך מתאים לי לרדת לאילת", עשיתי חישוב מהיר של התכניות לשבת, וחשבתי על ההורים המכוסחים שלי ואווירת התשעה באב בבית ואמרתי לעצמי "מה כבר יכול להיות?" לחשתי לו שיעשה פרסה במרכז קליטה ואחכה לו בצד השני. אני מכירה אותו, היה מככב כל שבוע בברבארים של השבוע באשדוד, איש נדל"ן שגדל איתי בשכונה רק לא ממש זוכר, ההפרש ביננו 12 שנים, אני זוכרת אותו, זוכרת אותו טוב.

לא הספקתי אפילו להסביר לחברותיי, לא שממש ניסיתי, הן היו הורגות אותי אם הייתי מספרת להן על התכנית המקורית, אמרתי רק שאני חייבת לזוז, אתקשר בערב עם יותר פרטים.

זו היתה בעצם הפעם הראשונה שהבנתי שלעבוד קשה אני לא הולכת לעבוד בחיי, הבטחתי לעצמי שאם אני עוברת את הסופ"ש הזה בשלום, אני הולכת לחיות כמו מלכה, עם איך שאני נראית, אני חייבת להוציא את המקסימום.

רבע השעה הראשונה היתה שקטה, מעולם לא שמעתי מוסיקה בכזה סאונד איכותי, הוא רק חייך ושאל אם קר לי, זרם לי אחלה, מושבי העור הנוחים, ומוסיקת הרקע השלימו לי את האווירה, שיצאנו מאשדוד הוא אמר לי שנעצור בקניון בבאר שבע לקנות בגדים כמו שהבטיח, את ההשלמות נעשה באילת הבטיח.

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו וקבלו את הסיפורים באון-ליין לקיר שלכם

רק סמוך לקרית גת גיליתי לו שאני הבת של אלברט, ואחות של רחל שיצאה איתו בתיכון, הוא היה בשוק, התאים לשנינו לשמור על דיסקרטיות, היה לו חיוך של מיליון דולר, חיוך שנתן לי להרגיש בטוחה. מבלי שנשים לב הגענו לפאתי באר שבע, "מה את צריכה עד מוצ"ש?" הוא שאל אמרתי שתלוי בתכניות… כשהגענו לקניון באר שבע החלטתי לקנות רק בגד ים, הוא התעקש העל לבנים והפתיע בסט אדום שלא הסתיר את כוונותיו, התאים לי.

יצאנו עם בגד ים, שמלה קייצית ושני סטים של לבנים, יותר נכון יהיה לומר אדומים. כששאלתי אם הוא רעב אמר ששווה להתאפק… הוא כבר סידר את עניין האוכל.

כשהגענו לאורכידאה הבנתי מהר מאוד שאני לא הראשונה שהוא מביא לכאן, לא ממש ייחסתי לזה חשיבות, וכמו ילדה קטנה הייתי כבר מתה לראות את הסוויטה, מיותר לציין שזו הפעם הראשונה שלי בסוויטה, באילת ובטח במרצדס.

כשעלינו ועלינו, עד לסוויטה המדהימה, הנוף ממנה היה מדהים ועוצר נשימה, האור האחרון וההבזק על המים היו המראה היפה בחיי, הבריכה הפרטית וכיסאות הנוחות כבר סידרו לי את התכניות לשבת. שהסתובבתי חזרה הוא היה צמוד אליי עם 2 כוסות שמפניה, לא מתה על שמפניה אבל ברגעים כאלה הכל טעים. נצמדתי אליו, מסניפה את הבושם היוקרתי ונשבעת לעצמי שאלה החיים שאני רוצה, אעשה הכל שזה לא יגמר.

הנשיקה הראשונה היא זו שפתחה עבורי עולם שלם, עולם שבו למדתי למכור אהבה, להתנתק מהרגש ולדעת לקחת מה שיש לקחת ולתת מה שצריך, מסתבר שבלי הכנות מדוקדקות עשיתי רושם אמין והוא קנה את ההצגה… בגדול.

השמפניה בהחלט עזרה להמיס בעיקר את האגו ולתת לחופש להשתלט על הלב, החיבוק העוטף שלו נתן לי ביטחון, התפאורה והפאר מסביב נתנו את האווירה וניתן הסימן להתחיל את הסופ"ש שיהפוך לימים לעבודה קבועה.

מבלי להגיד שום מילה הוא העביר לי כמעט בטלפתיה את הציפיות שלו מהסופ"ש, ידעתי גם שישתלם לי מאוד יהיה אם הוא יצא ממש מרוצה. ידעתי מיד שאין סיכוי שהוא יעזוב את אישתו והילדים בשבילי, היא מקור הכסף והכח שלו, אבל ידעתי שבזכותו אוכל כבר ביום ראשון להתפטר מהעבודה, אלה החיים שמתאימים לי, את העבודה הפקידותית במחסן הבשר אשאיר לאחרות.

כששאל אם אני רעבה אמרתי שאעדיף שנאכל כאן בסוויטה, "בא לי לפנק אותך, כאן", הוא חייך. בזמן שהזמין Take Away הלכתי להחליף בגדים, הסט האדום שקנינו בבאר שבע נראה כאילו נתפר בשבילי, המידה היתה בול והשדיים ביצבצו בדיוק במידה שמוציאה גבר מדעתו, את זה הבנתי בשניה שיצאתי מהמקלחת, המבט שלו וכיווץ השפתיים הסגירו אותו מיד.

"עוד חצי שעה יגיעו עם האוכל" אמר, דחפתי אותו קלות והוא נפל על המיטה שהיתה ממש מאחוריו, לאט ובעדינות הפשטתי ממנו את המכנסיים ואת החולצה, הוא נשאר רק עם תחתוני הבוקסר כשמד החשק על מקסימום, כשהורדתי לו את התחתון ובלעתי לו אותו, למצוץ אני מאוד אוהבת, עשיתי את זה בחינם ולאפסים שפחות אהבתי, פה התאהבתי ברגע והבנתי שאני עושה את הדבר הנכון, הרגשתי זרמים בכל גופי והייתי מוכנה לקבל אותו לתוכי… אך הוא לא הראה שהוא מעוניין להשתחרר מהמציצה אז זרמתי איתו עד עד הסוף תוך שאני מגבירה את הקצב ומפתיעה אפילו את עצמי, האמת שלכמות הנוזלים שניתזו על פניי לא הייתי מוכנה, כמובן שגם נבלעה כמות לא מבוטלת אבל מראה הסיפוק שעל פניו היה שווה הכל. הבנתי ללא מילים שחלף לא מעט זמן מאז הפעם האחרונה שלו. זה הדליק ודרבן אותי להעניק לו סופשבוע שלא יוכל לשכוח… וכך היה.

את האוכל לא אכלנו, לא יצאנו מהמיטה ומהבריכה הפרטית שלנו עד למחרת בעשר בבוקר, הפסקנו לספור אחרי 5 פעמים או אחרי הזריחה המדהימה, כשנרדמנו בבוקר חבוקים השתדלתי מאוד לא להוציא את המשפט הבנאלי והדי מסוכן לגבר במצבו… אני אוהבת אותך, אבל החליק לי, הוא נבהל אבל נרדם בכל זאת.

כשקמתי אחר הצהריים שכחתי שלא יצרתי קשר עם הבית, לא ממש הופתעתי לגלות שאיש אינו מודאג, רק בגלל המצפון הודעתי שאני לא אגיע הערב, זה כמובן לא הזיז לאף אחד. גם לא לי.

נכנסתי להתקלח, הוא פקח את עיניו, חייך. באמצע המקלחת הוא הצטרף אליי סיבנו אחד את השני, אחר כך ונכנסנו לחלוקים הלבנים המפנקים של המלון יחד עם נעלי הבית התואמות, ממש כמו בסרטים, על המיטה היתה מונחת קופסה מרובעת שחורה, "זה בשבילך" אמר, פתחתי את הקופסא וגיליתי שמלה שחורה מדהימה, רק המחשבה שהיא תישאר אצלי ריגשה אותי, חיבקתי אותו חזק והיה לי קשה לעזוב. היא נראתה עליי מיליון דולר ובפעם הראשונה בחיי הבנתי שאני יפה.

את הערב המשכנו במסעדה הודית מתחת למלון המלך שלמה, חבר שלו מנהל את המסעדה, היחס היה מדהים, האוכל עוד יותר, אני בכלל חשבתי שאיזה כייף שסוף סוף אני לא צריכה לשטוף כלים. בלילה השני רק התחבקנו והתנשקנו, הוא מאוד אהב שאני מנשקת אותו בכל הגוף, במיוחד בעורף, עם הלשון.

בשבת הצטרפו אלינו חברים, הוא הציג אותי לכולם בגאווה, כולם קרצו לו בקטע של "שיחקת אותה", הוא היה גאה ומרוצה מעצמו, צהריים אכלנו בסוויטה כולם היו לבושים בבגדי ים אבל כולם הסתכלו עליי, המחשוף הבולט משך את תשומת הלב, הוא ממש נהנה מזה, הרגיש גאה, הרגשה שנראה שמזמן לא הרגיש.

אחר הצהריים התחלנו לדבר כבר על הדרך חזרה… יצאנו מאילת עם רדת הלילה, הגענו לאשדוד לקראת 10 בלילה, את השקית עם הקניות לקחתי כמובן בתוספת מעטפה עם חצי מהשכר החודשי שלי, תקני לך עוד כמה דברים שחסרים לך אמר כשהוריד אותי על הכביש הראשי, "אל תתקשרי אליי, אתקשר אני כשאוכל, היית אחל'ה", הוא נישק אותי בלחי כאילו הייתי בת דודה מצרפת, לא נעלבתי אבל קצת צבת לי.

העולם החדש שנפתח לי לגמרי במקרה, מאוד קסם לי, איך ממשיכים מכאן? לא ממש ידעתי, מה שכן בטוח שאני לא למחסן הבשר באיזור תעשייה לא חוזרת.

לסיפורים נוספים: ״כולה 200״ ש״ח״  |  ״נטלי״  |  לא אכפת לי

 ניתן לקבל את הטור ישירות לוואצאפ בלחיצה על הבאנר בדף הבית