"אחים לכאב". סיפור חייו של סמל ראשון שמעון דהן ז"ל, שנפל בהיותו בן 21 בקרב המר בבינת ג'בל בדרום לבנון, הונצח בסרט דוקומנטרי מרגש שיזמו חבריו מתוך צורך עמוק לספר לבני משפחותיהם על מי שדמותו הייתה למרכזית, משפיעה ונוכחת בחייהם .
הסרט הדוקומנטרי 'שומע תפילה' (15 דקות) מתחיל בסצנה מצמררת בה שמעון דהן נקרא ע"י חבריו ליחידה לקרוא לפניהם את תפילת הדרך ," יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵנוּ וֵאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵנוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וּמִכָּל מִקְרֶה וּפֶגַע רָע. וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְשָׁלוֹם. וְתְנֵנוֹ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה."
הפקת הסרט נולדה לאחר מפגש בין מאיר דהן אחיו של שמעון וחבריו ובהם אוהד אלדר, משה בן זקן וניר רובין עם דודו בן זינו, דובר וראש תחום תקשורת קהילתית בחברה העירונית לתרבות הפנאי, שתחום התמחותו במאי ומפיק של סרטים דוקומנטריים.
בן זינו, הפיק בעבר את "לבנון אינה מאמינה בדמעות ", סרט דוקומנטרי באורך מלא המתאר את סיפור מסעה המצמרר המסוכן והלא יאומן של משפחת הרוש השכולה מאשדוד המבקשת מצה"ל לבקר בלבנון במקום מותו של בן המשפחה סרן משה הרוש. ביקור נדיר של משפחה בתוך תחומי לבנון, במקום מותו של בנם בפיגוע כפול בדרום לבנון. שחזור הפיגוע מסתייע בצילומי ארכיון, והוא כולל תיעוד אותנטי של הפיגוע עצמו שהתרחש לעיני מצלמה.
בן דודו של בן זינו ,ששמו זהה לשלו נהרג בפיגוע אחר בצומת בית ליד: סגן דוד בן–זינו ז"ל, קצין חובשים נפל בעת מילוי תפקידו בשעה שהיה בדרכו ליחידתו, כשנשמע הפיצוץ הראשון חש להגיש עזרה לנפגעים ואז אירע הפיצוץ השני, בו מצא את מותו. "סיפורי השכול אינם זרים לי "-מספר לנו בן זינו-"ועל רקע זה המפגש עם אחיו וחבריו של שמעון דהן, הותיר אצלי רושם עז לא יכולתי אלא להיעתר לבקשתם הכנה והרגישה להנציח את חברם ".
אוהד אלדר, חברו הקרוב של שמעון דהן ומי שליווה אותו מביה"ס היסודי מספר לנו, "הרעיון לעשות סרט הנצחה ליקירנו שמעון ז"ל דובר לאורך השנים האחרונות אך קרם עור וגידים בשנה החולפת מתוך צורך עמוק להעביר ולהבהיר לנשים ולילדים שלנו מי היה שמעון בכל מסגרות חייו. כמה שהיה מרכזי, משפיע ודוגמא לכל הסובבים אותו . הסרט הזה מבטא בעיניי שני דברים מרכזיים: דבר ראשון ערך הרעות– שגם לאחר 11 שנים למותו התכנסו כל מכריו של שמעון ממגוון רחב של מסגרות, גייסו תרומות מכיסם הפרטי, נברו ושלחו סיפורים סרטונים ותמונות, התאספו בכל רחבי הארץ להצטלם ולספר עליו. ודבר שני את התגלמות הישראלי היפה שזוכר את בניו, מספר ומעביר את סיפור חייהם, מוקיר מעריך והכי חשוב לא שוכח. תודתנו לבמאי דודו דוד בן זינו, שעל אף סדר יומו העמוס נרתם בהתנדבות מלאה להפקת הסרט מהרגע הראשון שביקשנו באהבה גדולה ובמקצועיות יסודית ולאורך כל שלבי הסרט!"
שמעון דהן, בנם של יפה , עובדת בדואר ויעקב, מורה לביולוגיה בבית הספר התיכון מקיף ה', נולד בשנת 1985 ,ילד יפהפה, ביישן שני להוריו: קדם לו מאיר הבכור ואחריו נולדו יסמין, ישראל ואשר .ילדי המשפחה השקטה והצנועה בהליכותיה חונכו על ערכי הציונות הדתית: תורה ודרך ארץ. שמעון למד בביה"ס היסודי 'שילה' ולאחר מכן בישיבת 'נווה הרצוג', ובילה שעות ארוכות כחניך בסניף תנועת 'בני עקיבא בעיר, משם המסלול למכינה הקדם צבאית ביתיר היה טבעי לאורח החיים שביקש לעצמו .חבריו מעידים על מי שמנהיגותו נתפשה באופן טבעי בעיניהם: דמותו של צעיר מסור מלא שמחת חיים, שהקרין טוב לב ודאגה לכל סובביו ושעיניו הכחולות וחיוכו התמידי נטועים בזיכרונם .
בני משפחתו מספרים כי ממשכורתו הצבאית הוא דאג להפריש סכום קבוע בהוראת קבע לגמילות חסדים , חברו הטוב משה בן זקן סיפר ביום הזיכרון האחרון איך שמעון היה מגיע לחופשה קצרה לאחר שרות צבאי מפרך כסמל בחטיבת גולני ומתקשר אליו כדי לסייע בחלוקת מצרכי מזון לנזקקים, כזה היה עם דאגה מתמדת לסובביו ועם חוש אחריות מפותח לקהילה שסביבו. שמעון נהרג בקרב בינת ג'בייל בשבוע השלישי של מלחמת לבנון השנייה, לקראת סוף חודש יולי 2006, בין כוחות חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים לבין כוח מיוחד של ארגון החיזבאללה.
הקרב נחשב אחד מהקרבות המרכזיים במורשת הקרב של חטיבת גולני והקרב הקשה ביותר באותה מלחמה. לאחר יומיים של פעילות מארבים מתוך בתים בפאתי העיירה בינת ג'בייל, קיבל גדוד 51 מחטיבת גולני פקודה להתקדם מעט לתוך מרכז העיירה ולהשתלט על בתים אחרים ולהמשיך מתוכם לבצע מארבים בדפוס הפעולה המוצלח של היומיים הראשונים למבצע.
במהלך הקרב שהסתבך מפקד המחלקה עמיחי מרחביה וסמל המחלקה שמעון דהן נפגעו מחוליה קטלנית שארבה להם מאחורי חומה. בהמשך נמנו שמונה לוחמים ומפקדים הרוגים: רס"ן רועי קליין, סרן אלכס שוורצמן, סגן עמיחי מרחביה, סמ"ר שמעון דהן, סמ"ר עידן כהן, סמ"ר אוהד קלאוזנר, סמל שמעון אדגה, וסמל אסף נמר. הסרט הדוקומנטרי צולם בתחנות חייו של שמעון :בישיבת 'נווה הרצוג' הסמוכה, בבסיס הטירונים של חיילי חטיבת גבעתי ,באשדוד ובמכינה הצבאית בבית יתיר, שבה בסצנה רגישה בבית הכנסת שבמקום מספר ניר רובין, חברו למכינה, ששרת אף הוא במקביל בחטיבת גולני על חלקו בקרב, " מגיעה הפקודה להשאיר את כל הציוד המיותר , להצטייד במים ובתחמושת ולצאת לחילוץ הנפגעים.
הפקודה הייתה לעבור גופה גופה ולבדוק בכיסים שאין ציוד חיוני. כשהוא עבר עם הפנס האדום על פניה של אחת הגופות אמרתי לו 'מתן, תחזיר את אלומת האור אליו' הוא החזיר את האלומה ואז ראיתי שזה שמעון ."
חבריו של שמעון ובני משפחתו עוסקים בהנצחתו באופן אינטנסיבי: כך, רכשו חבריו פרוכת לספר התורה לבית הכנסת במכינה הצבאית שבבית יתיר, הוסב שמה של העמותה לגמילות חסדים ששמעון וחבריו התנדבו בה ל"קרן החסד למיעוטי יכולת ע"ש שמעון דהן"- עמותה שבה חבריו עדיין פעילים והרוח החיה בה הם חברו משה בן זקן ואביו אלי בן זקן מייסדה של העמותה. אולם המיזם העיקרי העומד על הפרק הוא הקמת בית כנסת "שבי שמעון " בצומת הרחובות פתח תקווה ורש"י (ברובע ט'), שאביו יעקב מבקש לייעד לא רק כבית תפילה אלא גם כמקום שיחבר אוכלוסיות שונות לשיח מכבד על ענייני חברה וקהילה.
לצורך הקמת בית הכנסת הוקצתה חלקת אדמה מתאימה אך עוד עבודה רבה בפני היוזמים כדי להשיג את התקציב הנדרש להקמה . המעוניינים להצטרף ולתוך במיזם יוכלו לסייע באופן ישיר לעמותת 'שם משמעון' (ע.ר 580473379) לחשבון שמספרו :409883379 בסניף בנק פג"י שברחוב דוב גור (סניף 186).את הסרט הדוקומנטרי מסיים ראיון עם האב יעקב בבית הכנסת הזמני, שהוקם במבנה יביל בו מספר האב על בנו ,"אני זוכר שבתור ילד הוא הרכיב משקפיים עגולים ונראה כמו פרופסור קטן, ילד יפה "אומר האב"ילד יפה." והלב נצבט.
