בשבוע האחרון (25.11) ציינו את היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים.

סערת "MeToo#" שפרצה בחודש שעבר בעקבות התפוצצות פרשת הארווי ויינשטיין (מפיק ובמאי הוליוודי שהואשם בהטרדות ותקיפות מיניות במספר לא מבוטל של נשים), ששפרצה את קשר השתיקה של נשים זועמות ברחבי העולם שהחליטו שנמאס להן להבליג.

קשת האלימות רחבה כשמדובר באלימות כלפיי נשים. רק השבוע התפרסמה כתבה באתר שגבר תקף את זוגתו בעזרת חרב סמוראי (!!)

לא עובר יום בלי שאנחנו שומעים ידיעה, בין אם זו אלימות מינית, אלימות כלכלית – שיכולה להתבטא בפערי שכר מוגזמים בין נשים לגברים, שחוץ מהנזקים הברורים שהיא גורמת לכולנו בכך שמגדר שלם לא מעֻודד להתפתח ולתרום לחברה, תורמת להעמקת תלות במערכות זוגיות מעורערות שהיה להן עדיף להסתיים ויפה שעה אחת קודם, דרך אלימות מילולית ו/או פיזית ישנה וטובה… ועוד היד נטויה.

מפסיקה להתבייש

במציאות של 2017, וגם זו של 2016 ו2015 וכנראה מן היום שבו נבראו נשים לעולם, אנחנו נאלצות לחיות בסוג של שדה קרב מתמשך.

עזבו את ההטרדות שקורות על בסיס יום יומי שהן מספיק חמורות כשלעצמן, אנחנו נאלצות להיזהר במקום לנסות לקדם את עצמנו. חופש הביטוי והמחשבה שלנו מוגבל במוסכמות שהחברה מציבה.

שאלה למין הנשי רגע, אילו חוויות נמנעות מאיתנו בגלל שאנחנו נזהרות או לא מרגישות מספיק בטוחות במרחב שלנו?

אתן לכם דוגמה לגבול חופש המחשבה והביטוי.

כחברת התא הפמניסטי במכללה, קיבלתי חולצה עם כמה משפטים מאחור שנועדו להעביר מסר. ביניהם– "ברור שהמרצה אוהב אותך, תראי איך את נראית!" או "עם מי שכבת בשביל לקבל את זה?".

המחשבות רצו בראש, כמעט בלי ששמתי לב. "איך ההורים שלי יקבלו את המשפטים האלה כשאסתובב עם החולצה בבית?", "אם אעשה עם החולצה ספורט, זה כנראה יהיה עם ג'קט".

פתאום הבנתי כמה המחשבות עצמן מוגבלת במספר עצום של עיצורים, כמה עם התבגרותי השתרש עמוק יותר הפחד מלתת דרור לדעותיי (כשמתחילים לחשוב לעומק על ההשלכות האפשריות של לרוץ ברחוב הומה עם חולצה הנושאת משפטים בעייתיים). עזבו חולצה בעייתית, למה עובר בי החשש מתגובות אפשריות לכתבה?

קשה להיות אישה בעולמינו, ועוד יותר קשה להסביר מה היא אלימות כלפיי נשים למי שאינו אישה.

גברים רבים מרגישים שמפנים כלפיהם אצבע מאשימה ולכן הם מתקיפים בחזרה, ועל כן חשוב לי להדגיש– פמיניזם לא יכול להתקיים רק בקרב נשים. על כולנו מוטלת האחראיות למיגור חוסר השוויון.

העיסוק במגדר נתפס עדיין כתחום נשי, ועם זאת עדיין לא חילחלה ההבנה בקרב רבים כי כולנו, נשים וגברים כאחד נרוויח בזכות המאבק לשוויון

(באמת יש צורך למנות את היתרונות? סביבה בטוחה ונעימה יותר לכולם? חינוך וכלכלה טובים יותר? תרומה אדירה להתפתחות החברה והאנושות?)