רגע לפני הרעיון המרכזי של הכתבה, מערכת העיתון תשמח מאד אם נתחיל בשורה שתגרום לכם לזמזם את השיר "אנשים טובים באמצע הדרך". ויש אור באפלה, וההמון של בני ישראל, פשוטו כמשמעו- מושיט יד ועושה חסד לצד הפרנסה היומיומית.

הכירו את שירה שטרית, אמא לשלושה ובעלת הסטודיו המוכר באשדודMOVE  שברובע יא. הסטודיו המצליח פעיל כבר 20 שנים, וכמובן ששירה עצמה מלמדת בו. הבנות מהסטודיו יצגו ומייצגות לא פעם בתחרויות נחשבות בתחום הריקוד.

קרוב לתחילת המלחמה, שירה לא בדיוק הסתדרה עם הרעיון של להפסיק לרקוד ולזוז. מבחינתה ריקוד ותנועה הם החיים, והידיעה שילדים בבתים במינימום תנועה – זו קריאה לעשיה. גם מהסיבות החברתיות. שירה החליטה  גם היא לתת ולתרום מעצמה, ולשמר את המשפחתיות גם מרחוק כשאי אפשר להפגש.

גם לשירה הגענו באמצעות מודעה לציבור האשדודי, התקשרנו וקיבלנו תשובות מקצועיות לשאלות מקצועיות.

האם רקדניות יכולות להתאמן בזמנים כאלה?

"כן, אפשר וחשוב לרקוד. המפגש הוירטואלי מאפשר את החום המשפחתי למרות שזה בזום, והתלמידות בסטודיו הן משפחה. אפשר בהחלט, זה לא אידאלי אבל זה יותר טוב מכלום. גם הניתוק מהבעיות והלמידה של התנועות שלנו, המורות בוידאו – עושים את שלהם. הבנות לומדות, מעתיקות ממה שהן רואות וזה מקסים".

ומה איתנו הנשים? שירה מסבירה שדווקא מאיתנו האימהות זה יכול לבוא, ואז הרווחנו שתי ציפורים במכה.

"אימון זה דבר אחד, ריקוד זה דבר אחר. מי שרוקדת יודעת ומבינה את הצורך בזה. עכשיו כשאנחנו בבית, ממליצה לנשים שמתאמנות עם מאמן או בלי – לשמור על זה עד כמה שניתן, זה גם בריא לנפש. לאימהות של הילדות שאוהבות לרקוד, אני ממליצה חום לא להתבייש ולהצטרף לילדה לריקוד, גם אם בשביל השטות. ריקוד היא שפה של הנפש שיוצאת בתנועה, ומי שזה בוער בה – לא להפסיק."

הסטודיו בפעולה בזום

בינתיים, עד שהמלחמה תגמר ונעלה תמונות של ריקודי הניצחון של מדינת ישראל על מדשאות הפארקים, הנה לכם כמה רגעים יפים מהסטודיו של שירה שיטרית, סטודיו MOVE, שאירח באהבה לפעילויות של הפגת מתח ילדי גן וחברים מהבניין. ככה שכונתי אותנטי, וככה חם.