מדינה שלמה עקבה אחר אפיק סויסה (22), שנחשב לאחד מהחולים הקשים ביותר מנגיף הקורונה בישראל. סויסה, תושב אשדוד, אובחן כנשא הנגיף לאחר ששב מחופשה בארצות הברית עם שני חברים. שלושתם נדבקו בקורונה אולם בעוד הם שהו בבידוד במלון קורונה, הוא אושפז במצב קריטי בבית החולים כשהוא מורדם ומונשם. ב-31 במאי, לאחר שהחל שיקום נשימתי בתל השומר, זה קרה: סויסה ובני משפחתו קיבלו סוף סוף את הבשורה לה ייחלו במשך חודשיים וחצי של אשפוז: אפשר ללכת הבייתה. אלא שהשיבה הבייתה, התאפשרה רק בשל העובדה כי אפיק יוכל להמשיך את השיקום שהחל בקהילה, כלומר בקופת החולים מאוחדת בה הוא מבוטח. בכך למעשה, סויסה חזר לחיים.

סויסה מלווה בצוות שכולל את מנהל המכון – קובי בן סימון, רופאת השיקום ד"ר אמה קבקוב, הפיזיותרפיסטית ליליאן גולן, העובדת הסוציאלית סבטה רוזנבלט והמרפאה בעיסוק רייצ'ל חביב. "קיבלנו את אפיק אחרי שחרור מבית החולים תל השומר עם פגיעה רב מערכתית", אומרת ד"ר אמה קבקוב, "הוא התקבל אצלנו לצורך טיפול שיקומי במסגרת הקהילה ונפגש עם צוות פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועובדת סוציאלית. הוא מקבל את כל המעטפת שהוא צריך כדי לחזור לחיים שגרתיים עם צוות כוללני. מדובר בתהליך ארוך שנעבור יחד איתו עד להחלמה מלאה. בשביל זה אנחנו כאן".

מי שמלווה את אפיק מאז יצא מבית החולים היא האם, אירית. "הצוות הרפואי פה ובכלל כל הצוות במכון תומך ונותן לי תמיד אוזן קשבת, עוזר לי בצורה הכי טובה שיש", היא אומרת. "מה שקרה לנו זה נס גלוי, הילד היה במצב קשה מאוד והוא עומד על הרגליים. בתוך תוכי ידעתי שהוא יחייה. אחרי השבועיים הקריטיים שהיו לו, בדיוק כשעמדו לנתק אותו מה'אקמו' אמרתי לבעלי שבל"ג בעומר הוא ייצא מטיפול נמרץ – והוא יצא. זה היה נס ישתבח שמו לעד. גם הרופאים לא האמינו. עברנו טראומה של חודשיים, כשאת לא יכולה להיות – לא איתו ולא במחלקה, לתקשר איתו אם בכלל רק באמצעות הטלפון – ולאט לאט כשניתקו אותו מה'אקמו' היו מראים לי אותו בוידיאו – וזה לא היה פשוט. לראות אותו במכון השיקום במאוחדת, איך הוא עובר את התהליך, משמח את כולנו". 

אפיק: "הייתי כמו תינוק, לא הייתי אוכל, לא הייתי שותה… אפשר להגיד שאני חי מחדש, לומד הכל מחדש. לשמחתי אמא משתדלת להיות נוכחת כמה שהיא יכולה. חשוב לי שהיא תהיה נוכחת, אחרי שהרבה זמן היא לא יכלה לבוא אליי – וכשאני פה היא תיצמד אליי כמה שאני רוצה".

סויסה מגלה כי רק במכון הפיזיותרפיה והשיקום אובחנה בעיה שהפריעה לו זמן רב. "הם לא באו לעשות לי כייף, באתי לעבוד והצוות במאוחדת יודע את העבודה, אתה רואה שהם מבינים עניין ואת הזיהוי של הבעייה העצבית זיהו רק במאוחדת – ולא בבתי החולים", הוא אומר. "יש לי בעיה עצבית ברגל ימין שגורמת לחוסר תחושה ולכאבים בכף הרגל. הפיזיותרפיסטית ליליאן היא הראשונה שזיהתה שמדובר בבעיה עצבית ואין שום קשר ליובש בכף הרגל או משהו דומה. איך שהיא הסתכלה על השריר היא זיהתה את זה – ורואים בכך את המקצועיות שלה ושל הצוות כולו. אני רואה איך הם עובדים – לא רק איתי אלא עם שאר המטופלים במכון השיקום – ואני שמח שאני בידיים טובות".

ליליאן גולן, הפיזיותרפיסטית הצמודה התייחסה לדברים: "אף אחד לא היה פנוי לראות מכאובים שנחשבים 'בקטנה'. כרגע זה מאוד מפריע לו לאיכות החיים, לא נותן לו לישון בלילה ולא נותן לו מנוחה. הכאב שהוא מתאר זהו כאב עם אופי עצבי, כאב שורף, כאב שמעיר משינה, כאב לא צפוי, כאב שלא מותאם לתנועה ומאמץ. אנחנו עוד לא יודעים כמה זמן זה יימשך. הסיפור של אפיק היה מרשים ביותר, אנחנו מחכים לתשובות מהקרדיולוג שכן היה סיפור של כשל לבבי שלא יודעים איך הוא השפיע – ולכן אנו נזהרים איתו. מבחינת הריאות בינתיים הוא מראה תפוקה יפה, סיטורציה יפה, עוד לא מגיעים למאמצי שיא ולא יודעים איך הגוף יגיב. הוא משתפר מטיפול לטיפול, נותן מיליון אחוז ולא מאה אחוז. הוא הגיע עם הרבה פחות כוחות, עם שיווי משקל יותר נמוך, הוא כבר מחזיק מעמד טיפולים שלמים ונותן באמת את כל כולו".

לדברי קובי בן סימון, מנהל מכון הפיזיותרפיה והשיקום במאוחדת אשדוד, "הסיפור של אפיק נגע לכולנו ולאורך כל הדרך החזקנו לו אצבעות ופיללנו להחלמתו. ברגע שידענו שהוא מגיע למכון העמדנו את מיטב הצוותים עם כל הכלים שהוא צריך על מנת להגיע איתו להחלמה מהירה. המזל של אפיק הוא שהוא מבוטח במאוחדת – הקופה היחידה שיש בה מכון שיקום להמשך טיפול בקהילה, כך שהוא לא היה צריך להמשיך לשהות בבית החולים. כעת חובת ההוכחה היא בשיתוף הפעולה בינינו. ברור לכולנו שהתהליך יהיה ארוך – אבל אין לי ספק שהסוף יהיה מתוק ומוצלח".

"אני מאמין ומקווה שהתהליך יימשך רק כמה חודשים", אומר סויסה, "יש לי סבלנות ויש לצוות סבלנות וכל עוד אני בבית – אני בסדר. אני חושב שעוד לא סיימתי לעכל את מה שעברתי בחודשים האחרונים. היה לי קשה מאוד. אם היו אומרים לי לפני שלושה שבועות שאני אהיה באשדוד, בעיר שלי ובסביבה שלי ושאני יכול להיות מטופל ליד הבית, במאוחדת, לצאת לאכול בחוץ ולהסתובב – הייתי חוטף את זה, לא הייתי חושב פעמיים. לא דמיינתי, הרגשתי שבחיים זה לא יבוא, בכל זאת הייתי חיובי המון זמן, מעל ל-70 יום".

מה החלום שלך?

"לעבור את השיקום ולנסוע לחופשה עם בת הזוג שלי. בקושי ראיתי אותה. הייתי חודש בארה"ב, אחר כך נכנסתי לבידוד, אחרי זה אושפזתי, אחרי זה הורדמתי והונשמתי – ועד שהגעתי למצב שאפשר להתראות עבר הרבה זמן. לא הייתי איתה כל התקופה הזו ומגיעה לה חופשה. לאחר מכן אני מתכנן ללמוד מהנדס תעשייה וניהול, כרגע אני בודק אופציות במספר מקומות".

צילומים: קופ״ח מאוחדת