זה היה כל כך צפוי, זה היה עניין של זמן והנה, אתמול זה קרה, צבע אדום באשקלון ופגיעה ישירה בשדרות, על פניו השבת רגועה ושטופת שמש אך בתוך הבתים, הממ״דים עברו ריענון ויש מי שמכין אלטרנטיבה להמשך החגים.
ככה זה, בכל עולם שפוי קוראים לזה פוסט טראומה, תגובה טבעית וספונטנית שיוצאת ממצב לא טבעי, אשקלון זה כבר קרוב, מכאן זה כבר עניין של מזל, שוב, זה לא תלוי בנו, אנחנו לא אחראיים ולא יכולים לשלוט בגורלנו. זה מתחיל בירושלים, כמו כל סכסוך היסטורי, מתחיל באבנים, ממשיך בבקבוקי תבערה וכשנגמרת השפעת האבנים לוקחים את השבוי המרכזי… הדרום.
תושבי שדרות ואשקלון לא לקחו בחשבון שהשבת הכל יצוף בחזרה, בטח לא בנו על פגיעה ישירה אבל תמיד ככה זה מתחיל, טפטוף קוראים לזה, מושג של ברכה הפך לקללה וכשהכל רקוב ואיש לא מחפש פיתרון נותר רק להפוך את שעון החול ולקוות שהסבב הבא יהיה קצר יותר. מזיק פחות.
באשדוד כבר נפתחו קבוצות וואצאפ ובטח עם צאת השבת יכנסו ישיבת הערכת מצב, ינסו להכין ולהרגיע, אבל האזרח הקטן שנאלץ תמיד לשלם בגדול כבר משמן את חלון הממ״ד ובודק את הנעילה, בודק אפשרות החלפת לוקיישן לערב חג ומחכה… פשוט מחכה.
שמענו מטוסים שבטח הפציצו כמה מחסנים בעזה, יקראו לזה מתקנים אסטרטגיים של החמאס, שהכל הושמד שהפגיעות מדוייקות ושכל מטוסינו שבו לבסיסם בשלום, איך מסבירים לילדים קטנים את כמויות המידע האלו, כמויות שאנחנו בעצמינו כהורים לא מסוגלים להכיל.
אז אחרי שנאמר ונתכוון שליבנו עם תושבי אשקלון ושדרות, ואחרי שבדקנו שהכל תקין בממ״ד הביתי, נותר רק לחכות ולנסות לנחש איך יקראו למבצע הבא: צוק איתן, עמוד ענן, עופרת יצוקה כבר תפוס. לפחות תהיו יצירתיים הפעם שם למעלה.
לקבלת חדשות חמות ישירות לקיר שלכם/ן, תנו לנו לייק…
