זה מרגיש כמו מהפך למרות שזה הכל חוץ ממהפך! הישג מרשים לראש העיר המכהן, בטח ובטח לאור הכוחות שעמדו מולו. ברגעים עגנה בנמל אשדוד אניה עמוסה במכולות כובעים שתאכיל את כל כך הרבה אנשים. לפני שנתחיל עם הפרשנים, מנבאי התוצאות, סוקרים, עיתונאים, וכל השועלים הפוליטיים, בואו נדבר על המתמודדים.

אלה שהבטיחו אלפים, אלה שייצגו מעל 50% מתושבי העיר ומשכו אליהם אנשים בהבטחה שהם הדבר הבא, בנפרד כמובן חלילה להתאחד. אלה שלא למדו כלום מ-2018 וכלום מה-7 באוקטובר ובסוף לא עברו את רף ה-20%. מה עכשיו? פעם שלישית גלידה? לא יקרה. 

עוד נתון שמסמן את רוח התקופה הוא אחוז ההצבעה, 54% מבעלי זכות ההצבעה יצאו אתמול להצביע. זאת לא תעודת כבוד לעיר אבל זו בהחלט המציאות. לסרי ידע להסתכל מלמעלה על המפה ועשה את הכל נכון, החיבורים הנכונים, הסבלנות, חישובי הכוחות מול גודל ועלויות האירוע וכמובן, ההכנעה של אריה דרעי שבושל על אש קטנה. לא למצמץ היתה סיסמת הבחירות של יחיאל וכמבוגר אחראי ומנוסה מימש אותה עד רגע הניצחון.

למעט המפסידים הגדולים יש עוד כמה שלא עצמו עין במשך הלילה, כאלה שהתרחקו מלסרי כשהחלו המים להיכנס פנימה לאניה, אחד מהם או הבולט שבהם הוא יניב קקון מסיעת אשדודים שאמנם שמר על כוחו אך איבד את אמונו של ראש העיר הזוכה. יניב שבחר להתרחק ולא לתמוך היה משוכנע שהתוצאה שיביא תחייב את לסרי לחזר אחריו במשרת סגן ראש עיר נוצצת ולכן הרשה לעצמו לא להביע תמיכה ולהיות מהראשונים שעוטפים את עצמם בחגורת הצלה וקפצו למים עם הטיפה הראשונה שחדרה פנימה. אם יש משהו שאי אפשר לקחת מיחיאל לסרי זה את הזיכרון. ובעיקר את זה שהוא לא שוכח. יניב שמר על כוחו במועצת העיר עם 2 מנדטים למרות שכולם ניבאו לו צמיחה, ההצבעה על בית הכנסת ברובע טו׳ תישאר בעוכריו והוא יצטרך לעבוד קשה ב-5 השנים הקרובות כדי לחזור לגלגל.