"חמש, ארבע, שלוש, שתיים אחת", קולות הספירה לאחור נשמעו בכל רחבי בית הספר. אפשר היה לחוש את ההתרגשות של תלמידי כיתה ח' 4, כיתת המחוננים של בית הספר מקיף ג'. זה היה שיאו של יום מרגש, הם לא היו בטוחים בהצלחת הניסוי, במהלך היום הם גם שמעו על כישלונות והם ידעו שאין תעודת ביטוח וישנה אפשרות שהטיל שהם בנו לא ימריא.

ביום רביעי בבוקר ידעו התלמידים שהיום הזה הולך להיות מיוחד ולא רגיל. הם לא ילמדו פיסיקה, או מתמטיקה ביום הזה, הם הולכים לעבור סדנה על "תעופה וחלל", בסיומה הם יבנו טיל וינסו לשגר אותו אל החלל. נו טוב, לא ממש אל החלל, חמישים מטר מעל גובה פני הקרקע.

את היום הזה העביר לתלמידים מר אלון נגרי, מרצה לאסטרופיזיקה ממכללת "אורנים".

את היום פתח המרצה בשיחה ובדיאלוג עם התלמידים, "פעימה ראשונה", כך הוא קרא לחלק הזה, נושא השיחה התמקד בעולם החלל, חשיבותו לעולמנו, חקר החלל, התפתחות החלליות, כוכב מאדים, ניסויים רבים של נאס"א, אסטרונאוטים בחלל וסיפור אחד שנוגע בכולנו, הישראלים, סיפורה של החללית "קולומביה", בה נספה אילן רמון ז"ל.

ההתרגשות בקרב התלמידים היתה גדולה, כאשר הם שמעו לראשונה מה קרה בדיוק לחללית ומדוע היא לא הצליחה לחזור לאטמוספירה.

ב"פעימה השנייה" נחלקו התלמידים לקבוצות בהנחייתו הצמודה של אלון. תוך כדי סיעור מוחות ובעבודה קבוצתית מאומצת, הם בנו שבעה טילים, כל קבוצה בנתה טיל, שאמור היה להיות משוגר לאוויר.

ה"פעימה השלישית" כבר נגעה בביצוע עצמו.

כל התלמידים יחד עם מר אלון נגרי, ניגשו אל אזור האמפי של בית הספר, שם הוציא אלון את ציוד השיגור ובזה אחר זה, כל קבוצה עם הטיל שלה, ספירה לאחור, "5-4-3-2-1"  ועוד טיל שוגר לאוויר לקול מחיאות הכפיים של התלמידים.

ולא, לא היו כישלונות הפעם, הניסוי נחל הצלחה גדולה וגאווה גדולה לתלמידי המקיף.

אין ספק, יש לנ.א.ס.א דור עתיד.