הכליות הן איבר חשוב מאוד בגוף האדם. התפקיד שלהן הוא לווסת את משק המים בגוף, לשמור על מאזן יונים תקין ועל החומציות הרצויה לגוף. במסגרת מילוי תפקידן הכליות מסננות את הדם ומסלקות מהגוף, דרך השתן, פסולת מטבולית. כל פגיעה בכליה עלולה להוביל להצטברות פסולת בגוף, לפגיעה במאזן הנוזלים, לקושי בייצור ויטמין D, למחסור במינרלים חיונים ובהם סידן, מגנזיום ואשלגן, וגם לרמה נמוכה של הורמון בשם אריתרופואטין שלוקח חלק ביצירת כדוריות הדם האדומות. מחלות כליה כרוניות ובפרט אי ספיקת כליות עלולות להוביל גם למוות.

מהם התסמינים העיקריים של אי ספיקת כליות?

אי ספיקת כליות הינה מחלה כרונית שעלולה להחמיר עם הזמן, ובחלק מהמקרים להפוך גם לסופנית. ההגדרה של אי ספיקה של כליה היא פגיעה ברקמה או בתפקוד של איבר חיוני זה. חשוב להדגיש שרקמת כליה מתה לא תוכל להשתקם ולחזור לתפקד.

הסימפטומים העיקריים של אי ספיקה של הכליות הם חולשה, תשישות, חוסר תיאבון, קוצר נשימה, הקאות, בחילות, לחץ דם גבוה, כאבי עצמות ועוד. כשמתגלים תסמינים שכאלה חשוב לבצע בדיקות מקיפות, כולל כאלה שמספקות תמונת מצב מדויקת לגבי תפקודי הכליה – משום שאם אכן ישנה מחלת כליה חשוב להתחיל לטפל בה מוקדם ככל האפשר.

מהם הגורמים לאי ספיקה של הכליות?

החל מגיל 40-50 ישנה ירידה מסוימת בתפקוד הכליה אצל כל אדם. בחלק מהמקרים עד לגיל 80 הפגיעה המצטברת היא בשיעור של 10% בלבד ובחלק אחר – 30%.

בין גורמי הסיכון להיווצרות אי ספיקת כליות: רקע גנטי, סוכרת, חסימות בדרכי השתן, זיהומים בדרכי השתן, לחץ דם גבוה, אי ספיקת לב, מחלת כליה דלקתית וגם תרופות מסוימות כולל משככי כאבים ואנטיביוטיקה מסוגים שונים.

איך מטפלים בכליות במקרים של אי ספיקה?

כשמאובחנת אי ספיקה של הכליות, על סמך בדיקות שתן ובדיקות דם (ובחלק מהמקרים גם ביופסיה), ניתן גם לקבוע מהי רמת הפגיעה בתפקוד של האיבר החשוב. אם רמת התפקוד של הכליות היא 45% ההגדרה היא "מחלת כליה כרונית בדרגה בינונית קשה". כשרמת התפקוד יורדת אל מתחת ל-30% ההגדרה תהיה מחלה כרונית קשה, ירידה נוספת לשיעור תפקוד של מתחת ל-15% הופך את מחלת הכליה לסופנית, ואם שיעור התפקוד הוא 7.5% ומטה אין מנוס מביצוע השתלת כליה או טיפולים בדיאליזה.

מהי תוחלת החיים של חולים במחלת כליה סופנית?

רקמת כליה שמתה כאמור לא חוזרת יותר לתפקד. בהתאם אי ספיקת כליות עלולה להפוך בשלב כלשהו למחלה סופנית. דיאליזה והשתלת כליה עשויות לספק לאדם מספר שנות חיים עם איכות חיים סבירה, אבל יש גם מקרים שבהם הטיפול לא מספק את התוצאות המקוות. אצל חלק מהחולים הנטל הפיזי והנפשי של טיפולי הדיאליזה הקבועים הופך לכבד מדי, והם מעדיפים להפסיק – בידיעה שתוחלת החיים במצב כזה היא מספר חודשים עד שנה-שנה וחצי. במקרים אלה מומלצת האופציה של הוספיס בית כדי לאפשר לחולה לסיים את חייו בכבוד.