לעיתים מגיעות פניות מציבורים מסויימים שכעורך אתר חדשות שמכיר את המערכת אתה נאלץ לעשות שיקול יבש, לייקים או פיתרון. לצאת בפרסומים שליליים נגד מערכות עירוניות מכניסות לאנטי מיותר והפיתרון בדרך כלל מתעכב. בפניה של סבו של יאיר אסולין, ילד בן 4 עם אוטיזם ושיתוק שנתקל בבעיית הסעות מתמשכת קיבלנו בווצאפ. הסבא זועק לפיתרון ותמונתו של הילד היתה לנגד עיניי, והדילמה לעכב את הפיתרון ע״י פרסום או לפנות לגורמים הרלוונטיים על מנת למצוא פיתרון ולפספס את ה״סקופ״ והחשיפה התקשורתית. בחרתי באופציה השנייה.
התחלתי בלשלוח הודעות לגורמים רלוונטיים, הבנתי שכבר החלו בעיריית אשדוד להיכנס לאירוע, והבנתי ששלב ראשון כבר מאחורינו, הושג אישור ממשרד החינוך למונית קבועה עבור מאור, עניין המלווים ידוע בבעייתיות שלו בעקבות חוסר בכח אדם מתאים וייעודי אבל התעודדתי.
בישיבת מועצת העיר מועצת העיר שמעתי את עוזרו של ראש העיר בשיחה קולחת, ״למה לא עדכנתם את המשפחה שמשרד החינוך כבר אישר?” שאל. תודיעו להורים שהאישור ניתן – במקביל חייבים למצוא סייעת במהירות”.
״האם מדובר על הילד יאיר אסולין?” שאלתי? עוזרו של ראש העיר, הסתכל עלי במבט מופתע ואישר בחיוב.
התעדכנתי על התשובה המשמחת שקיבלו אתמול – משרד החינוך אישר את תיקצוב ההסעה.
אז למה לא הודעתם לתקשורת? “לא ראיתי פרסום בנושא, אף אחד גם לא פנה אליי” הוא המשיך
“לפעמים מוצאים פתרון, אבל יש גם מקרים שלא, בגלל שאינם עומדים בקריטריונים. בירוקרטיה זה דבר בעייתי ומורכב”
בשלב זה שאלתי אם אפשר לפרסם את הדברים. “תעשה כרצונך,” הוא השיב, “רק חשוב שתדייק – מסתמן פתרון”. פניתי לסבא לוודא שאכן עודכנו לגבי הבשורה ולאחר כשעה חזר אליי בתשובה שהמשפחה עודכנה.
בשלב זה ניתן היה לפרסם את הידיעה שישנה התקדמות חיובית ויש מונית קבועה, בהמשך עדכנו שיש גם מלווה והיום אנחנו יצא לראשונה יאיר אסולין עם מונית ועם מלווה למסגרת החינוכית ולא משנה מה הדרך, לפעמים הפיתרון הרבה יותר חשוב.
