שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".
במכות יש חוק. "תכה ראשון!" למה זה שמכה ראשון בדרך כלל גם מנצח, והמהדרים מוסיפים "תכה כמו משוגע". לא כאפה. אפילו לא אגרוף פצצה לפנים. לך על נגיחה לאמצע הפנים ותרסק לו את האף. שזה שמולך יבין שיש לו עסק עם בן אדם משוגע.
מהידע שחלקתי כאן אתם בטח מבינים שלא גדלתי בשכונת יוקרה באזור המרכז, ההורים לא שלחו אותי ללמוד באוניברסיטה, אבא'לה לא קנה לי אוטו קטן חדש בשביל לנסוע איתו ללימודים, ולא יצא לי ללמוד תקשורת המונים או פסיכולוגיה במכללה למנהל.
את האוניברסיטה שלי בתקשורת המונים ופסיכולוגיה עשיתי בכבישים. יש לי וואחד קילומטראז' של דיבורים ומפגשים עם כל המגוון של עם ישראל. מנסיעות שעשיתי צברתי יותר נסיון וידע מעשי מאחלה מומחה לתקשורת ופסיכולוג ביחד. אני יודע איך הראש והנפש של הבן אדם עובדים, ובדיוק בגלל זה, כשאני צריך לחשוב על תהליכים גדולים, אני תמיד משתמש בשיטת הצמצום כמו שלימדו אותנו בחשבון של בית ספר יסודי. מסתבר שבילדות אתה לומד את השיעורים הכי טובים של החיים. אז במקום אלף לחלק למאה, אני עושה עשר לחלק לאחד. מפשט את התהליך של המחשבה.
אותו דבר בדיוק עם עמים ארצות ממשלות תהליכים וצבאות. אם תפשט ותעשה צמצום, תבין את העיקר.
עכשיו בואו נדבר על המצב של ישראל בערב יום העצמאות. כמו תמיד אנחנו עדיין מוקפים באויבים. אבל כרגע המצב הוא שחלק מאותם אויבים מתכוננים באופן פעיל וממשי להרוג אותנו. אני לא מדבר על דיבורי אבו עלי כמו של סוריה ואיראן, שהם עדיין במסגרת איומים בעוונטה. אני מדבר על חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון וסוריה. משם זה באמת עומד לקרות. תשאלו כל מומחה צבאי והוא יאשר.
ההגיון שלי אומר שאם נמתין שהצד השני יתקוף ראשון, בזמן שהכי יהיה לו נוח, ולנו יהיה הכי לא נוח, אנחנו נאכל את הכאפה של החיים. עוד חיילים הרוגים לבכות עליהם ביום הזיכרון הבא, עוד משפחות שכולות, וכנראה גם לא מעט אזרחים שישלמו בחיים שלהם, ומי יודע איזה עוד אסונות זה יביא עלינו?
מדינת ישראל לא יוזמת מלחמות. זה לא באופי שלנו. אנחנו היהודים רוצים שלום וכולם באזור יודעים את זה. הבעייה היא שמנצלים את העובדה הזו לרעה, והגיע הזמן שנפסיק להיות האהבלים של המזרח התיכון. המלחמה הבאה בפתח. היא לא תימנע בזה שאנחנו נמתין שיתקפו אותנו, ואז נגיב בחריפות, והיא גם לא תיעלם סתם ככה אם נתעלם ממנה, או אם נמשיך להציג את עצמנו מול העולם כאנשים של שלום. לאף אחד ההצגה הזאתי לא מזיזה. להיפך. היא רק מגבירה את השנאה אלינו, וההסתה נגדנו, כי זאת התנהגות חריגה ולא נורמלית. הזמן היחיד שבו אהבו אותנו בעולם, אפילו העריצו, היה אחרי מלחמת ששת הימים. למה? כי אז התנהגנו נורמלי. כמו עם שעומד על זכותו לחיות. הרבצנו כמו משוגעים וניצחנו לא בנקודות. בנוק אאוט. בנגחה לאף.
אז למה לעזאזל אנחנו מחכים עם החמאס והחיזבאללה? בשביל שיכו בנו קודם ואז יהיה "צודק" ולגיטימי להחזיר? לדעתי הרבה יותר צודק ולגיטימי זה להחזיר קודם, ראשונים, ולמנוע מעצמנו אסון גדול שיבוא עלינו בהפתעה. כי אם לא נכה ראשונים, והפעם כמו משוגעים, יכו בנו, ויכו בנו כואב. בדיוק כמו כשיש מכות בשכונה. אין שום הבדל. שיטת הצמצום של אשר.
בדוגרי – לא ככה?
