על פי הפסיקה בישראל, שעה שעסקינן בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר במסגרתה לא יכול הנפגע להוכיח מצב רפואי בתחום מסוים אלא באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, כי אז על בית המשפט להישמר מלנעול את הדלת בפני התובע במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן נותרה נכות עקב התאונה.

אולם נשאלת השאלה האם יש למנות מומחה במקרה של טענה לנזקים נפשיים מצד קרובי משפחתו של הנפגע (שלא היו מעורבים בתאונה)?

נזקים נפשיים לקרובי משפחה של הנפגע

לבית המשפט הוגשה תביעה לנזקי גוף מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 בגין תאונת דרכים שבמהלכה נפגע התובע פגיעה רב מערכתית עת נהג ברכב.

בגלל חומרת התאונה, התביעה הוגשה על ידי עורך דין תאונת דרכים, באמצעות רעייתו, שמונתה כאפוטרופסית זמנית לגופו ולרכושו.

כמו כן, הוגשה התביעה בשם ילדיו של התובע, אשר נטען כי בעקבות התאונה סובלים מחרדות ומקשיים אישיים וחברתיים.

התובעים טענו כי מאז תאונת הדרכים שעבר האב הם נאלצים להתמודד עם ההשלכות הקשות של התאונה, ובשל הפציעה הקשה אשר הביאה לפגיעה מלאה בתפקודו של האב במסגרת המשפחה, נגרם להם נזק נפשי קשה, המשפיע באופן יומיומי על יכולתם להתמודד עם מצבים אישיים ובין-אישיים.

על פי הנטען, בנו של הנפגע חווה את פציעתו של אביו בתאונה באופן קשה מאוד, וכפועל יוצא, סובל מבעיות התנהגותיות, מצבי רוח משתנים, תפקוד לקוי במסגרת הבית ספרית ואכילה רגשית.

על פי הנטען בבקשה, התובעים חווים איבוד שליטה (מילולי ורגשי), מצבי רוח משתנים, וכן דיכאונות.

על פי ההלכה הפסוקה, שעה שעסקינן בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר במסגרתה לא יכול הנפגע להוכיח מצב רפואי בתחום מסוים אלא באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, כי אז על בית המשפט להישמר מלנעול את הדלת בפני התובע

מה אומרת הפסיקה?

קיימת גישה ליבראלית שנוקטת הפסיקה בנוגע לדרישות המוטלות על התובע לצורך מינוי מומחה רפואי על ידי בית המשפט.

בית המשפט פסק כי ההיגיון מאחורי קביעה זו הוא כי עצם השאלה אם נגרמה פגיעה נפשית ממשית, היא כשלעצמה טעונה בחינה בעניין שברפואה, ומשכך, ניתן יהיה להכריע בה, ככלל, רק לאחר מתן חוות דעת רפואית בנדון על ידי מומחה מטעם בית המשפט.

על פי הפסיקה, אפוא, ראשית הראיה ביחס לניזוק משני צריכה להעיד על אפשרות קיומה של נכות כלשהי, בדומה לראשית הראיה הנדרשת ביחס לניזוק ישיר, ולא על קיומה של נכות ממשית לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי יש לנקוט בפרשנות מרחיבה ביחס לסוג המסמכים אשר יהוו "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי", כמו גם ביחס למונח "טיפול רפואי".

הכרעת בית המשפט

נפסק כי קביעה שלפיה עסקינן במסמך שנערך לצורכי ההליך המשפטי תהיה רלוונטית רק מקום בו הדבר הוא בגדר "מסקנה מובהקת", המבוססת על נסיבות דוגמת מועד מתן המסמך ביחס למועד ההליך, היותו מסמך יחיד שאינו משתלב בטיפול רפואי שקיומו מעוגן במסמכים נוספים, ועוד.

על יסוד כל האמור לעיל בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקת התובעים בני משפחתו של הנפגע בתחום הנפשי.

קרדיט תמונה: www.clipart.com