2 באוגוסט 2016 at 15:58

נציגי אשדוד כבשו פסטיבל תרבות בינלאומי בבלארוס

אשדוד כבשה את "סלאביינסקי בזאר", ויטבסק, בלארוס. בפסטיבל התרבות הבינלאומי "סלאביינסקי בזאר" (Slavianski Bazaar), שנערך לאחרונה השתתפה נציגות אשדודית מכובדת: תאטרון בלט פאנוב, הזמרת אליס פלוטקין והצלם אליק זמוסטין.

פסטיבל "סלאביינסקי בזאר", המתקיים מאז שנת 1992 בעיר ויטבסק שבצפון בלארוס, אחת הערים הגדולות בבלארוס המונה כחצי מליון תושבים. הפסטיבל נחשב לאולימפיאדה של האמנויות בעולם הסלאבי, בתחומים הכוללים מוזיקה (בעיקר פופולארית), תיאטרון (משקספיר ועד תיאטרון בובות), מחול (קלאסי, מודרני ופולקלוריסטי), מופעי רחוב (מקהלות, ליצנים ובזארים), תערוכות אמנות (מארק שגאל) ומופעים בין-תחומיים מגוונים.

השנה חגג הפסטיבל 25 שנים, בהפקה מקצועית ואמנותית גבוהה במיוחד, מרהיבה, מגוונת, ססגונית ומהנה. למופע הפתיחה הנוצץ, הגיע נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, וברך מעל במת האמפיתאטרון המכיל 8,000 מקומות, שהיה מלא בקהל מכל הגילאים.

ישראל מפגינה נוכחות מידי שנה בפסטיבל, אך ביובל ה- 25 ניתן לומר ש"אשדוד כבשה את סלאביינסקי בזאר בויטבסק". השנה התקיים "יום ישראל" מכובד במיוחד, בתיאטרון הלאומי בויטבסק. במסגרתו הופיעה קבוצת תאטרון בלט פאנוב במבחר יצירות,אחת היצירות שכבשה את לב הקהל עונה לשם "שרוליק "ומתארת את הווי החיים בעיירה היהודית ליוו את הרקדנים נגני אקורדיון וקלרינט והצטרפה להקת מחול מקומית בשם "זורקה". עם סיום המופע נעמד הקהל על רגליו והריע ממושכות. לויטבסק קשר יהודי מובהק: היא ידועה כעירו של מארק שגאל – הצייר היהודי המפורסם, שהמוזיאון על שמו נמצא בבית שבו גרו הוריו. מבין היהודים הידועים שנולדו בויטבסק, ניתן להזכיר את: ש. אנסקי – מחבר "הדיבוק", איסר הראל – ראש המוסד בשנות ה-50, מרים בן פורת – שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות ה- 90.

מסיבת עיתונאים עם ולרי פאנוב עצמו, התקיימה במרכז התקשורת של הפסטיבל (אגב, מנהל מרכז התקשורת – העיתונאי ארקדי שולמן, מבין עברית). להזכירכם, פאנוב נולד בויטבסק, עשה קריירה עולמית מזהירה, והאירוע הזה בעיר הולדתו עורר התרגשות מיוחדת. הוצג סרט הטלוויזיה שנעשה אודותיו, "הרקדן", העיתונאים שאלו ופאנוב ענה בהרחבה. המסר העיקרי שלו: "המחול הקלאסי חי, בועט, משפיע ולא ניתן להפסיקו". באשר לישראל, המדינה היחידה בה קיימת להקה על-שמו, היו לפאנוב שפע מחמאות והוקרת תודה.

בין המופעים, תחרות בנוסח הארוויזיון, המתקיימת לזמרים בוגרים (מגיל 18 ועד 31) וכן לילדים (גילאי 12-7). בתחרות הילדים ייצגה את ישראל אליס פלוטקין בת 12 שגרה באשדוד. אליס, חמודה וחייכנית, בעלת קול צלול, הגישה הופעה מקצועית (שרה בעברית ובאנגלית), ולמרות שלא זכתה באחד מהמקומות הראשונים, הייתה לחביבת הקהל ולמקובלת בין חבריה לתחרות.

את "יום ישראל" בפסטיבל פתחה תערוכת תצלומים "שוק ירקות", של הצלם-אמן אליק זמוסטין, ישראלי שגר באשדוד וחולק את מקום מגוריו עם מינסק בירת בלארוס. לאירוע המושקע של פתיחת התערוכה הגיעו נציגי תקשורת רבים וכיבד בנוכחותו וגם ברך – שר התרבות הבלארוסי. כבוד!

(הידיעה מבוססת על רשמיה של העיתונאית שוש להב)

פסטיבל "סלאביינסקי בזאר" הינו אחד המובילים והמשפיעים בתחום מופעי האמנויות והמוזיקה, בעולם בכלל ובמדינות הסלאביות בפרט. זו השנה ה- 25 שהתקיים בעיר ויטבסק בבלארוס (Vitebsk, Belarus) במפגן מרהיב של כשרון, צליל וצבע

הפסטיבל השנה התייחד בכמה דברים: הושם דגש מיוחד על מופעי רחוב פתוחים לכל הצופים, ברחובות, בכיכרות ובגנים, וניתנה לזה כותרת "פסטיבל רחוב לאמנויות של שבע הרוחות". הפעם גם הוקדש יום מיוחד לצעירים, שהם דור העתיד של המוזיקה. מרבית הקונצרטים היו של מוזיקה פופולרית, המבוצעת ע"י זמרים ותיקים מבוגרים ואיכותיים, לצד צעירים כריזמטיים, במופע מסחרר של שירה, ריקוד, תאורה, אש וזיקוקי דינור. באמת מרהיב.

בין המופעים, תחרות נוסח הארוויזיון, המתקיימת לזמרים צעירים וכן לילדים. כל אחת נמשכת 3 ערבים, כשהזמרים מבצעים שיר בשפת המדינה בה נולדו, שיר בשפה סלאבית וכן שיר לבחירתם (רובם בחרו באנגלית). הפתעה – את שני הפרסים הראשיים ("גראנד פרי") קטפו נציגי קזחסטן, הבוגר בן 20 עם קול קונרה-טנור מופלא, וילדונת בת 10 שכבשה את לב הקהל. על זה נאמר, "אתה ראשון יה קזה"..

הקשר היהודי והישראלי.

ויטבסק ידועה כעירו של מארק שגאל – הצייר היהודי המפורסם, שהמוזיאון על-שמו נמצא בבית שבו גרו הוריו. מבין היהודים הידועים שנולדו בויטבסק, ניתן להזכיר את: ש. אנסקי – מחבר "הדיבוק", איסר הראל – ראש המוסד בשנות ה-50, מרים בן פורת – שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות ה- 90.

מנהל מרכז התקשורת – העיתונאי ארקדי שולמן, מבין עברית. ראש המשלחת הישראלית – ארקדי קרומר (ולצידו, אחיו יפים), הם ילידי ויטבסק.

במסגרת הפסטיבל התקיימה במרכז התקשורת מסיבת עיתונאים מרגשת, לזכרו של מיכאל (מישה) שולמן – עיתונאי, סופר, איש טלויזיה ואחד מיוזמי הקמת "סלאביינסקי בזאר" והרוח החיה בו, במלאת עשור למותו. מישה ז"ל היה אחיו של ארקדי שולמן, שותף לכתיבת ספרים עם ארקדי קרומר וחבר של ליאוניד בוגוראד. שלושתם, שכבר הוזכרו קודם, נשאו דברים לזכרו.

גם השנה הגיעה לפסטיבל משלחת אמנים מישראל. בתחרות הילדים השתתפה פריאל רובין בת ה- 11 מבת ים (מלווה ע"י מוטי, אביה התומך), בעלת קול זמיר, מראה שברירי ונוכחות של סטאר, שזכתה במקום הרביעי המכובד. אין ספק שנשמע עליה. ברוח המסורת, התקיים בפסטיבל "יום ישראל". כ- 300 מקומיים נרגשים, רובם ודאי יהודים, הצטופפו באולם העגול של "היכל הקונצרטים ויטבסק", שהפעם השתתפו בו מוזיקאים מישראל, וגם להקה וזמרת צעירה מויטבסק:

נגני תזמורת המנדולינות של קונסבטוריון ב"ש, סחפו עימם את הקהל. בקונסרבטוריון למוזיקה בבאר-שבע התפתחה, בין היתר, "אסכולת נגני באר-שבע במנדולינה", ע"י שמחה נתנזון, שייסד, ניהל וניצח על תזמורת המנדולינות לנוער. האסכולה התייחסה לכלי, ככלי נגינה אמנותי ווירטואוזי לכל דבר, כאחיו של הכינור והצ'לו. כיום, בניצוחו של טדי שושנקוב, עם נגנים מבוגרים וצעירים גם יחד (כולל אבות ובנים), הם הקסימו את הקהל והתבקשו לעוד ועוד הדרנים. המנדוליסטים של בירת הנגב כבשו את ויטבסק.

רביעיית "מאסטר קוורטט", הלהיבה את הנוכחים. חברי אנסמבל מאסטר קוורטט הם: יבגני מיכאלנקו – באיין, בוריס קרלין – בללייקה, ולדימיר קונדרטייב – דומרה, ולדימיר זצ'ינסקי – גיטרה באס. הרביעיה, שחבריה עלו מרוסיה בתחילת שנות התשעים, זוכה בשנים האחרונות להצלחה גדולה בהופעותיה בארץ ובעולם. ההרכב מתמחה בביצוע אופייני של מוזיקה עממית רוסית, לצד ביצוע יחודי של מוזיקה דרום-אמריקאית, בלקנית, צוענית וקלאסית קלה. נפלא!

להקת "מרחבים" מויטבסק, אחותה של "מרחבים" הישראלית, שרה ביידיש ובעברית, ברוסית ובבלארוסית, כולל "יעשה שלום", שהקהל הקשיש ידע את כל מילות הפזמון החוזר בע"פ. עדן דובקין הצעירה, בתו של נציג הסוכנות הישראלי בבלארוס, שרה בקול אופראי והקסימה את המאזינים. גם שגריר ישראל בבלארוס, יוסף שגל, הגיע במיוחד ממינסק הבירה, כדי לכבד את "יום ישראל" בפסטיבל.

את קונצרט "יום ישראל" הנחתה בידע רב ובנעימות, העיתונאית הישראלית וד"ר למוזיקה, אינה שיחטוביץ – ילידת מינסק, שגם למדה באוניב' של ויטבסק. אינה אף קיבלה אות הוקרה על כתבותיה אודות הפסטיבל ותרומתה לו, בטקס פתיחת מרכז התקשורת. אכן, נוכחות יהודית וישראלית נכבדה וגאווה גדולה!

ואם לסכם בקצרה: "סלאביינסקי בזאר" הוא חוויה רב-תחומית ורב-חושית, פסטיבל המופק ברמה מקצועית גבוהה ביותר ובדמיון חזותי מעורר התפעלות, מהנה עד מאד ומותיר רושם עז.

אשדוד כבשה את פסטיבל "סלאביינסקי בזאר"

אם בשנתו ה- 24 הוא כה מגוון, מרהיב, נוצץ ומוצלח, אני מתקשה לדמיין מה עוד צפוי לו בשנה הבאה, כשיחגוג את חצי היובל. אני מתכוונת ל"סלאביינסקי בזאר", פסטיבל האמנויות והמוזיקה, המתקיים מאז שנת 1992 בעיר ויטבסק שבבלארוס. הפסטיבל נחשב לאולימפיאדת הפסטיבלים של העולם הסלאבי בתחומים הכוללים מוזיקה, תיאטרון, מחול, מופעי רחוב, תערוכות אמנות ומופעים בין-תחומיים מגוונים.

זו השנה השנייה שאני זוכה להגיע לפסטיבל בשליחות עיתונאית. הפעם הראשונה הפתיעה אותי בשפע, בססגוניות ובגודל של המופעים והאירועים אך גם עוררה חשש בשל אי-ידיעת השפה הרוסית. הפעם, כבר הרגשתי לגמרי 'בבית'. לא שהרוסית שלי השתפרה (היא לא), לא שהאנגלית שלהם השתפרה (היא לא), אבל החביבות והחום האנושי של באי הפסטיבל, הזכירו לי את הפתיחות הישראלית וכידוע, התרבות – היא שפה בינלאומית!

2015 היא השנה בה הגיעו משתתפים מהכי הרבה מדינות – 42 במספר, מאות אמנים, עיתונאים וקהל עצום ורב, בעיקר מהארצות דוברות הרוסית. נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, שכיבד את הפסטיבל בנוכחותו בארוע הנעילה המרשים, ברך את הקהל ואמר שהוא רואה בפסטיבל זה כ"גשר לשלום, שיתוף וקשר בין אנשים ומדינות". הוא גם מצפה להכפלת הארצות והאמנים שישתתפו בשנה הבאה, כשהפסטיבל יחגוג 25 לקיומו. אכן, צפוי חצי יובל לוהט..

נא להכיר: ויטבסק, בלארוס (Vitebsk, Belarus)

בלארוס העצמאית הוקמה עם פירוק ברית המועצות ב- 27 ביולי 1990 והוכרה ב- 25 באוגוסט 1991. היא מדינה ללא מוצא לים, גובלת ברוסיה ממזרח, אוקראינה מדרום, פולין במערב ובליטא ולטביה מצפון. בלארוס היתה אחד האזורים הסובייטיים שנפגעו באופן הקשה ביותר מהכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה. חלקיה המערביים צורפו לנציבות הרייך, אוסטלנד, וכרבע מתושביה נספו, בהם כ- 700 אלף יהודים. בסיום המלחמה היתה בלארוס עיי חרבות ונזקקה לשיקום ממושך. כיום גרים בה בין 20 ל- 30 אלף יהודים, מהם כ- 2000 בויטבסק.

ויטבסק, אחת הערים העתיקות בעולם הסלאבי, היא העיר הרביעית בגודלה בבלארוס, שוכנת צפונית-מזרחית לבירה מינסק ומשמשת כמרכז המנהלי של מחוז ויטבסק, המונה כ- 400 אלף תושבים. שנת ייסודה הרשמית היא 974 וזאת לפי הוראתה של אולגה נסיכת קייב. היא התפתחה מנמל בחוף נהר ויטבה (שממנו נגזר שמהּ), הנשפך לנהר דווינה הגדול יותר, לעיר גדולה ותוססת, מרובת כיכרות פורחות ומונומנטים מרשימים.

בעשורים האחרונים מיצבו אותה כעיר הפסטיבלים, מפסטיבל הג'אז ב 1980, דרך פסטיבל שירים פולנים, עד שבשנת 1988 נבנה האמפיתיאטרון הקייצי הייחודי, שעוצב במיוחד לצרכי הפסטיבל. ויטבסק, היושבת ממערב לנהר הדווינה, הפכה לאחת ממרכזי הפסטיבלים החשובים בעולם, שאליו מגיעים משתתפים מיותר מ- 70 מדינות. היא נחשבת כבירת התרבות של בלארוס, ובה חיי רוח, מוזיקה ואמנות פעילים, כשפסטיבל "סלאביינסקי בזאר" הוא גולת הכותרת.

פסטיבל "סלאביינסקי בזאר" (Slavianski Bazaar)

פסטיבל "סלאביינסקי בזאר", המתקיים מאז שנת 1992 בעיר ויטבסק שבבלארוס, נחשב לאולימפיאדה של האמנויות בעולם הסלאבי, בתחומים הכוללים מוזיקה (בעיקר פופ), תיאטרון (משקספיר ועד תיאטרון בובות), מחול (קלאסי, מודרני ופולקלוריסטי), מופעי רחוב (מקהלות, ליצנים ובזארים), תערוכות אמנות (סלבדור דאלי, פיקאסו, מארק שגאל) ומופעים בין-תחומיים מגוונים.

ב 1995 נטל נשיא בלארוס, לוקשנקו, את הפסטיבל תחת חסותו, ב 1998 נודע בשמו כ"סלאביינסקי בזאר" וב 2005 הכריז הנשיא על קיומו כ"דרך האמנות לשלום, הדדיות והבנה". הפסטיבל הוא הפרוייקט הבין-מדיני התרבותי הגדול ביותר של בלארוס ורוסיה, ולא בכדי מגיעים כ- 50 אנשי תקשורת מרוסיה לסקר את הפסטיבל. בקונצרט הפתיחה שודרה ברכה מוסרטת מפי ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה. אכן, יש כבוד!

"Vitebsk, Belarus – Slavianski Bazaar"