ספוילרים לעונה הראשונה ולשנייה לכן מי שלא ראה את הסדרה לרוץ (מהר) ולראות ולחזור בדיוק לכאן.

"סוף הפאקינג עולם" (The End of the F***ing World) היא סדרה בריטית מהממת בעלת הומור שחור משנת 2017, המבוססת ספר קומיקס. הסדרה מתמקדת בג'יימס בן השבע-עשרה המאמין כי הוא פסיכופת.

ג'יימס פוגש את אליסה המרדנית. אליסה קובעת כי הם זוג והוא שתפס אותה כקורבן הראשון שלו לרצח, מסכים. הם מחליטים לברוח ביחד. הם פורצים לבית, הורגים את בעל הבית ומנסים לברוח מעונש. בסוף נוגע ללב ג'יימס במעשה הרואי מקריב את עצמו לטובת אליסה בה הוא התאהב ונורה על ידי המשטרה.

העונה השנייה שעלתה לנטפליקס בתחילת החודש, פותחת את העלילה הדי סגורה מחדש. היא מחזירה את ג'יימס מהמתים ומביאה איתה את בוני הפסיכופתית שבאה לנקום את מותו של אדם אותו הם הרגו.

נתחיל בזה שהסדרה יפיפיה, בשתי העונות. הצבעים, התלבושות, הלוקיישנים, הצילום, המוזיקה הכל פשוט ארוז יפה עם סרט בצבע אדום.

הvoice over (קריינות בקולם של אליסה וג'יימס) שמלווה את הסדרה מכניס אותנו לעולם הפנימי של אליסה וג'יימס ומספר לנו אודות מחשבותיהם, עשוי בצורה מהממת, גם מצחיקה וגם מזעזעת לפעמים, בעיקר כשרואים את השוני בין מה שהם מקרינים מבחוץ לעומת מה שעובר עליהם בפנים.

השחקנים מעולים בעיקר ג'סיקה בארדן שמגלת את אליסה. בארדן מצליחה להיכנס לתפקיד הנערה המרדנית והעצובה ספק קולית מלאת ביטחון ספק הבן אדם עם הערכה העצמית הנמוכה בעולם, בצורה הטובה ביותר.

למרות הדמיון ביופי האסתטי של העונות, אני חושבת שהעונה הראשונה הרבה יותר מעניינת, מצחיקה ובעיקר יותר טובה מהעונה השנייה שגם היא לא רעה בכלל. נעבור על כמה נקודות שוני בין שתי העונות ואני מקווה שעד סוף הביקורת גם אתם תסכימו איתי.

נתחיל מהעלילה. העונה הראשונה מעניינת, מותחת ומצחיקה. היא מראה לנו את התפתחות מערכת היחסים בין השניים. את חוסר הביטחון המטורף של שניהם, את הרצון בקרבה של שניהם ואת הרצון למצוא מקום יציב. העונה השנייה יותר כואבת מאשר מצחיקה. מצבו של ג'יימס עגום ככל שהיה בעונה הראשונה, נהיה עגום יותר. הוא מאבד את אביו, את ביתו ואפילו את היכולת הגברית שלו. נחמתו היחידה היא לרגל אחרי אהובתו אליסה שלבינתיים מתארסת לה.

גם אצל אליסה המצב לא מזהיר. היא בורחת מהחתונה, מתגרשת וכל זה כשהיא סוחבת טראומה עקב ניסיון האונס שעברה והרצח. אם בעונה הראשונה הסיפור של שניהם שבר את ליבנו, לפחות היה להם אחד את השנייה ולכאב של חייהם הם כבר היו רגלים.

בעונה השנייה לכאב הרגיל שלהם מתווסף כאב נוסף אותו צברו בעלילת העונה הראשונה, מה שגורם לעונה להיות קצת פחות קלה לעיכול. התוספת של בוני לא עוזרת. בחורה שבורה, מבית שבור – גם היא לא מקלה על הסיפור.

נתייחס לסופים השונים של העונות. הסוף של העונה הראשונה הוא טרגדיה והסוף של העונה השנייה הוא אופוריה. בעונה הראשונה ג'יימס מת, לפחות זה מה שידוע לנו ובעונה השנייה הם מתוודים אחד לשנייה על אהבתם, סוף טוב הכל טוב. היה קטע לקראת סוף העונה השנייה בו בוני יורה באליסה וג'יימס. חשבתי לעצמי "אואו זה הסוף?!" הייתי כל כך בשוק והתפללתי שהסדרה תגמר עכשיו. לצערי השתמשו בטריק הכי ישן בספר ובוני דמיינה את זה.

אישית אני מעדיפה את הסופים הטראגים, האלה שישאירו אותי בשוק שבוע, שאני לא אאמין איך זה קרה, מאשר סוף נחמד שיגרום לי לחייך ולשכוח מהסדרה תוך עשר דקות. ברור שזה לא מתאים לכל סדרה, אבל במקרה של "סוף הפאקינג עולם" הסוף הלא טוב עדיף בייפאר על הסוף הטוב.

העונה הראשונה של הסדרה מעלה בין היתר נושאים חשובים שצריך וכדאי לדבר עליהם כמו טראומת ילדות והשפעתה על עיצוב חיי המתבגר (אצל ג'יימס התאבדות אימו ואצל אליסה עזיבת אביה ונישואי אימה בשנית), אונס, מוות ורצח, דיכאון, מערכת משטרה לקויה, חוסר ניסיון מיני ועוד. העונה השנייה מתעסקת בעיקר בטראומה של אליסה אחרי ניסיון האונס והרצח. כשסדרה מעלה נושאים שונים ומדברת עליהם היא יוצקת לתוכה עומק שמוסיף ומעלה את הסדרה כמה רמות מהשאר.

עכשיו אני בטוחה שגם אתם חושבים שהעונה הראשונה הרבה יותר טובה. עם כמה שאני שמחה על עונה נוספת שנתנה לנו להיזכר בדמויות המצוינות האלה פעם נוספת, אני חושבת שהיה עדיף אם לא היו ממשיכים את העלילה, ומשאירים אותו טרגי וכואב.

עונה 1: ??? ??
עונה 2: ??? ??
ענבל הקניין B.A קולנוע וטלוויזיה.