שנתיים עברו מאז אותה מחאה שזכתה לכינוי ״מחאת השבת״. כדי להבין את המשמעויות של המחאה הן בקיומה והן בהשלכותיה על חיינו כיום ובעיקר על תוצאות בחירות 2018 נפגשנו שוב עם מובילי המחאה, סיון מרילי, גיא סער, יגאל פורמן, אורית אלמוזלינו-רייז, ולאון גלמן כדי לשמוע איך הכל התחיל ולבדוק האם הם מסופקים מתוצאותיה.

לא מעט מתושבי העיר בטוחים עד היום שמדובר במהלך פוליטי מאורגן, עם תקציבים והנהגה מאוחדת חדורת מטרה. בפועל אנו מגלים אסופת מקרים שהתחברו באופן נדיר ללא היכרות קודמת, וללא ניסיון מחאתי קודם.

אם נלך לפי סדר כרונולוגי ונבדוק את השתלשלות העניינים, נגיע לתחילת האירוע, עיריית אשדוד מיישמת הן בלחץ החרדים והן בהוראת הנהלת העירייה את חוק המרכולים שעבר זמן קצר לפני כן בכנסת ע״י סיעת ש״ס. התוצאה, פקחי עירייה מגיעים לביג-פאשן ומחלקים דו״חות לכל החנויות שפתוחות למעט בתי קפה ומסעדות.

התמונות רצות בוואצאפ ומגיעות לכלי התקשורת האלקטרונית בעיר ומיד לרשתות החברתיות. תוך שעות הרשת נשברת, כולם משתפים הכל וכל פרשנות זוכה לעשרות תגובות.

פוסט אחד, של בחורה אנונימית עד אז בשם סיון מרילי מושך תשומת לב מיוחדת. אנחנו כבר ביום שני ובשיח התגובות נולד חיבור ראשוני בין סיון לגיא סער.

ביקום מקביל, סטארט-אפיסט צעיר בשם יגאל פורמן מבין שחייב לעשות משהו והוא מתחיל לראות בדמיונו שיירת מחאה, עם בלונים שחורים, והוא מתחיל לפעול עם מעגל חברים שלו.

ביקום מקביל נוסף לאון גלמן מהקהילה של יוצאי חבר העמים יצר קבוצת פייסבוק בשפה הרוסית בשם ״מחזירים אשדוד לאשדודים״ ברוסית. נכתב שם על החוסר בקולנוע, קאנטרי, היכל תרבות שסגור בשבת ועוד… בבוקר זכה הפוסט ל- 5,000 לייקים והמון תגובות. כמה ימים אחרי נפגש גלמן עם יבגני קוזאקוב ויחד צילמו סרטון. בסרטון הזמינו את תושבי העיר לקום מהספה ולעשות מעשה. הסרטון קיבל אלפי תגובות. שם נולד הרעיון להתחבר להתאחד ביחד עם ישראלים והשאר היסטוריה.

שיירת המחאה – יום שישי

בין כל בליל הדעות והרעיונות המחאתיים נרקם רעיון מעשי ראשון, שיירת מחאה שתיכנס לרובע ז׳ ולרובע ג׳ עם שלטי מחאה, ההתנגדות לא מאחרת לבוא ומושגת פשרה במסלול ל״פחות קרבי״.

בבוקר יום שישי מגיעה החבורה לשטח הכינוס שנקבע תוך ציפייה ל-30-40  רכבים ונדהמים לגלות מעל 130 רכבים… ישראלים, רוסים כולם בעניין, שמים בלון שחור ויוצאים לדרך. פה מתחילה החבורה להבין שמשהו גדול קורה.

מחאת הביג פאשן – שבת בבוקר

בשבת בבוקר מתייצבת החבורה בביג פאשן, 10 בבוקר, חולצות ופלאיירים מאולתרים וכבר יש שם לקבוצה ״מחזירים את אשדוד לאשדודים״. פלייר ולוגו חובבני אבל הרעיון כבר מתחיל ללבוש צורה של התארגנות.

לביג פאשן מגיעים פולטיקאים, בוריס גיטרמן ושמעון כצנלסון שמבינים את הפוטנציאל 10 חודשים לפני בחירות, גיטרמן מתעמת עם המפגינים כחבר קואליציה שנותנת יד לדו״חות בשבת. לעומת כצנלסון שמגיע כאופוזיציונר ויכול לגרוף את ההון הפוליטי שמתאים כמו כפפה למצע שהוא מתכנן.

להפגנה נרשמת היענות, הביג מדווח על כמות משמעותית מעל הממוצע וכולם קובעים דייט בכיכר העירייה… זה מתחיל.

כיכר העירייה מוצ״ש – הפגנה ראשונה

ההפגנה הראשונה בכיכר בנויה בעיקר על קהל חבר העמים, הנאומים בשפה הרוסית מכבידים על האירוע וצובעים אותה כ״הפגנה של רוסים״ אך לאט לאט מתחילים להגיע גם קהלים ישראלים וקרע בין הנהגת המחאה שמתחילה להתייצב עוברת לשליטת הכוחות הצעירים שלוקחים את המושכות כקבוצה מאוחדת הכוללת נציגים מכל המגזרים.

בין ההפגנה הראשונה לשנייה בהנהגת העיר בטוחים שמדובר באפקט חד פעמי, אין תגובה ממשית ומשאירים ואקום, ואקום שהולך להתמלא באירוע שכמוהו העיר טרם ראתה.

כיכר העירייה מוצ״ש – הפגנה שניה

להפגנה השנייה מגיעה החבורה הרבה יותר מאורגנת, יש במה, יש נאומים כתובים, יש אמבולנס ורשימת נואמים, כמות הקהל שמגיעה מראה סימנים של משהו גדול וכיכר העיר מתמלאת מפגינים ובעיריית אשדוד מתחילים לעכל ולהבין שמשהו קורה פה.

העיתונות הארצית מחבקת ופותחת בשידור ישיר את מהדורות החדשות, התקשורת המקומית מפנימה שהיא מתעדת אירוע היסטורי ונותנת במה קדמית בניתוחי עומק ובראיונות שוטפים. מידי יום עולה לפחות אייטם מרכזי אחד והמתיחות מתחילה להיות מורגשת.

ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי מתחיל בסבב מפגשים עם קהילות שונות ומתחיל לגבש מתווה זה לוקח זמן, זמן יקר שכל דקה ממנו מתסיסה את העיר, אשדוד כמרקחה.

כיכר העירייה מוצ״ש – הפגנה שלישית

מזג האוויר סוער, גשמי ברכה נופלים על העיר והתחזית לשבת סוערת. גשומה. הנהגת המחאה מבינה את חשיבות המומנטום אך מצד שני חוששת מתצוגת נפל והשתתפות דלה מפאת מזג האוויר. היוצרות מתהפכים והדרישה מגיעה מהקהל, בחמישי בערב נלקחת החלטה לקיים את ההפגנה מתחת לבניין העירייה, עם חשש גדול מצליחים מארגני המחאה להביא דוברים מחוץ לעיר, ניידות שידור מערוצים ארציים מתמקמות לצד התקשורת המקומית וברגע מכונן זה, הופכת אשדוד לאייטם הארצי ולסמל ההתנגדות לחוק המרכולים של אריה דרעי.

בשבוע שבין ההפגנה השלישית לרביעית מחליטה עיריית אשדוד להפסיק בחלוקת הדו״חות לעסקים בשבת תוך מציאת מתווה חוקי והכשרת הרעיון. חוק המרכולים מבוטל ולביג פאשן לא נשלחים פקחים. מנהיגי המחאה שלא יכלו לסמוך על המערכת תכננו בכל זאת את הפגנת ההפגנות, כמות שיא של מפגינים כולל יאיר לפיד שמגיע עם פעילי יש עתיד להתפעל מהפלא האשדודי. האופוריה בשיאה מצד אחד והלחץ בשיאו מצד שני. התקשורת הארצית פותחת שוב את מהדורת החדשות הארצית מאשדוד ויחיאל לסרי מבין שחייב לעשות לזה סוף.

אין דו״חות – יש שסע

המחאה הטילה צל ענק על העיר אשדוד, צל של שיסוע ופילוג והקטבים, שגם כך היו רחוקים התרחקו עוד. 10 חודשים הם היו בכותרות אחרי שכבר נגמרה המחאה שהפכה לתפוח האדמה הלוהט של מערכת הבחירות שהזיקו בעיקר לראש העיר שאמנם ניצח את הקרב אך הפסיד במערכה. תוצאה גבולית לראשות העיר ו-2 מנדטים למועצת העיר, תוצאה מאכזבת לכל הדעות.

מערכת הבחירות והלקח בבניית הקואליציה

מערכת הבחירות התוססת שהתלקחה מידי שבוע כשהמחאה עומדת כחור שחור ומלווה את הקמפיינים של המתחרים בלסרי, ״חייה ותן לחיות״ הופכת לסיסמת הבחירות כשלסרי מנסה לאחד ומתנגדיו לא מרפים מעניין ההדתה. כשנודעות התוצאות לסרי מעכל את הטראומה ובונה קואליציה עם שלל הכוחות החדשים, החתימה הראשונה והנכונה מבחינתו עם שמעון כצנלסון פותחת את הדלת לשלל הכוחות החדשים להיכנס ובשקט בשקט נוצר לראשונה מזה הרבה זמן רוב חילוני, רוב צעיר, יותר נשים ובעיקר יותר ייצוג לשלל אוכלוסיית העיר אשדוד.

לסרי מבין שמכפייה דתית לא ייצא לו טוב, והעניין מוכיח את עצמו, שנה וחודשיים אחרי כינון המועצה הסינמה סיטי מאושר, הקאנטרי יוצא לדרך ע״י זכיין שככל הנראה ייאלץ לפתוח אותו בשבת ונראה שיש איזון בין הקטבים. לאחר שנה וקצת לא נרשמו אירועי קיצון למעט הסכסוך הראשוני מול ש״ס אך נראה שגם הוא הולך ונעלם.

לסיכום

למרות שהמחאה הסתיימה על פניו לפני שנתיים, הנוכחות שלה כאירוע מכונן תישאר איתנו עוד הרבה שנים, פוליטיקאים לא נוטים להמר הימורים שיכולים לרסק קריירה, לסרי כמעט הפסיד את הכהונה בצל המחאה, זה מה שיזכרו תמיד אלה שינסו להמר, המחיר מאוד כבד והידיעה שזה יכול לקום מחדש תוך ימים ירתיע כל מי שחושב להתמקם בקומה החמישית. שני המגזרים הבינו שהשקט התעשייתי משרת את שניהם בצורה הטובה ביותר. ימים יגידו כמה תחזיק המחאה, נקווה שלעוד הרבה שנים של שקט וכבוד הדדי.