בפרשת השבוע וישב מתארת התורה את התנהלותו של יוסף מול אחיו ואביו, ומעידה על כך התורה "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתנת פסים".
וממשיכה התורה לתאר את יחסי האחים עימו, "ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלם".
ומפסוקים אלו למדו חז"ל: "אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (פשתן) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
טבע הבריאה הוא שאדם מקנא במה שיש לחברו ולו אין, ובהצלחות של חברו ובמעלותיו של חברו, וזו היא אחת מהמידות המגונות, שהאדם צריך לעבוד על עצמו, שלא לעבור על האיסור של קנאה, שידע ויכיר שאין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, ומה שיש לחברו זה לא על חשבונו, ואין לו מה לקנא בחבר, שהרי גם אינו יודע ממה חברו סובל, עם מה מתמודד, ואיזה קשיים ומשקעים נושא עימו… ובסך הכל עם כל הטוב שיש לחברך אין לך מה לקנא בו.
אבל יש לדעת ולהזהר, שלא רק שלא צריך לקנא באחרים, אלא גם כן לא צריך לעורר קנאה – שלא נעשה מעשים שמעוררים שאחרים יקנאו בנו, הרי כשאדם מעורר שיקנאו בו, הוא גורם בזה צער לחבר, והצער של הקנאה הוא כל כך גדול, מי התיר לך לצער את השני?!
וידוע חומר האיסור לצער את השני
כמו שהתורה מצווה אותנו "לא תונו איש את עמיתו", שלא לגרום צער לאדם מישראל, שלא לומר לאחד מישראל דברים שיכאיבוהו ויצערוהו.
וכתב בספר החינוך, וראוי להזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהי' נשמע חירוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת דברים, לפי שהוא דבר קשה מאוד ללב הבריות, והרבה מבני אדם יקפידו עליהן יותר מן הממון, וכמו שאמרו זכרונם לברכה "גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת דברים הוא אומר "ויראת מאלקיך" והגמרא אומרת שאונאת ממון ניתן להשבה, אבל אונאת דברים, לא ניתן להישבון, שאי אפשר להחזיר את הצער שגרם, וזו פוגעת בגופו וזו אינה פוגעת אלא בממונו.
נזהר ונשמר מלצער את חברנו, נוקיע מאיתנו מידות מגונות, קנאה ותחרות, נרבה אהבה ואחווה בעין טובה ביננו לחברנו, ובזכות זה נזכה שגם הקב"ה ינהג איתנו בעין טובה וימשוך עלינו חוט של חסד.
שבת שלום ומבורך.
שניר אלמליח.
כניסת השבת: 16:15
יציאת השבת: 17:16
