בפרשת השבוע כי תשא מספרת התורה על החטא הכי חמור בתולדות עם ישראל, חטא שבגינו עד היום אנו נענשים וסובלים והוא, חטא העגל.
עם ישראל לאחר שיצאו ממצרים וראו בחוש את יד השם ית' המלווה אותם, נכשלים בחטא נורא שכזה, לעבוד עבודה זרה, לקרא לאלוה אחר שיושיע אותם ועובדים הם אותו, ולכאורה איך יתכן שאחרי שזכו הם לכזו קרבת השם, לראות את ניסיו עמם בחוש, יכולים הם לכפור בהשם ולעבוד את העגל, להשתחוות לפסל?
מובא במדרש שכשראו עם ישראל שמשה רבינו לא יורד אליהם אחרי ארבעים יום ששהה בשמים (לפי חשבונם, שטעו בו) מעידה התורה, "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו", אומר על כך החפץ חיים זצ"ל כמה אדם צריך להתרגל במידת הסבלנות, "שבשביל שישראל לא התאפקו בעצמם ודחקו את השעה כשמשה רבינו בושש לרדת מההר, נתגלגל חטא העגל הנורא שבעטיו סובלים ישראל זה קרוב לאלפיים שנה בגלות המרה", וכמאמר חז"ל "אלמלא לא נשתברו לוחות ראשונים אין כל אומה ולשון שולטת בהם".
הסבא מנובהרדוק זצ"ל אומר אילו ישראל היו ממתינים עוד יום אחד היו ניצולים מן החטא הנורא! נמצא שהגורם לחטא הוא- החיפזון!
נלמד מכך לחיי היום יום כמה סבל וצער והימנעות מחטא ניתן לחסוך אם נדבק במידת הסבלנות ונתרחק ותכונת החיפזון בדברים שלילים, לפעמים אדם שומע מחברו איזו שהיא מילת גנאי כלפיו, ומיד מרגיש הוא צורך להחזיר לו תגובה הולמת, ואז מתחיל לו כדור שלג של ריב וסכסוך ומילים קשות שלא ניתן להשיב, אם יתאפק האדם ולא יגיב מיד ויהיה סבלן בתגובתו ובמעשיו, וגם כשבא דבר עבירה לפתחו ימתין מעט ולא יחפז לדבר כהרגלו, אין ספק שימנע מעצמו ומסביבתו המון עגמת נפש, צער, וריב מיותר ועל ידי כך יזכה גם להנצל מהחטא.
שבת שלום ומבורך.
פורים שמח.
שניר אלמליח.
כניסת השבת: 17:19
יציאת השבת: 18:21
