בפרשת השבוע פרשת שמיני התורה מזהירה אותנו מהמאכלים שבהם יש לנו להישמר ולהתרחק מהם כדי לא לפגום בנפשינו וגופינו.
והרמב"ן ז"ל ביאר שכל החיות שנמנו כאסורות וטמאות הינם חיות שנחשבות לאכזריות, וממילא יש לנו לתעבם ולשקצם ובכך נמנעים גם אנו מלהידבק במידת האכזריות כשלהם.
"ואת אלה תשקצו מן העוף… את החסידה". ומבאר רש"י "ולמה נקרא שמה חסידה? שעושה חסד עם חברותיה במזונותיה".
ותמוה מדוע החסידה שמשתבחת במידת החסד והעזרה לחברותיה נחשבת כעוף טמא הנאסר למאכל משום ששייך בו אכזריות, לכאורה עוף זה משובח במידת החסד שבו?
ומבואר בשם ה"חידושי הרי"ם" שגם זה סימן מובהק לטומאה, מי שעושה חסד רק עם "חברותיה" ולא דואגת לעשות חסד עם "כולם" ומחפשת היא לעשות זאת רק עם מי שנוח לה ולא עם כל מי שבאמת צריך להעזר בחסד הזה, הרי זה גם סימן למידה של אכזריות ולכן נאסרת היא למאכל.
וכן מצינו הקפדה וזהירות יתרה שיש להישמר במאכלים אסורים או מאכלים שאינם כשרים מספיק, כמו שהתורה מזהירה: "אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" וביאר רש"י את זהירות השיקוץ, שזה מורה על עניין האכילה, שיש להישמר מלאכול מאכלות שכאלה.
ודרשו רבותינו "אל תקרי ונטמתם בם (לשון טומאה) אלא ונטמטם בם (לשון טמטום)", שאכילה של מאכלות אסורות או לא כשרות יוצרת טמטום ואטימות בנפש האדם.
למדים אנו כמה יש להיזהר זהירות והקפדה יתירה באכילת מאכלים כשרים.
שנזכה לעשות חסד של אמת מתוך כוונה אמיתית ולב טהור ולקדש את גופנו ונשמתינו במאכלים כשרים ובמעשים טובים ובכך נהיה קדושים וראויים שהקב"ה ישרה שכינתו בתוכינו לעד ולעולמי עולמים אמן.
שבת שלום ומבורך.
