בפרשת השבוע תולדות התורה מתארת לנו את המאורע של יצחק עם ילדיו בשעה שרצה להעניק להם ברכות.
לאחר שיעקב התחפש לעשו והביא ליצחק אביו מטעמים, יצחק ברכו בברכת שמים מיוחדת, וכשעשו מגיע מהשדה לאחר הציד ומכין מטעמים לאביו, ומגלה שכבר יעקב אחיו הקדימו ואף זכה לברכות על כך, נזעק הוא עד מאוד וכפי שמובא בפסוק: "כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי".
ודרשו על כך חז"ל ששתי דמעות הוריד עשו בצעקתו זו, צעקה של כאב שבאה מעומק הלב, ואחת מהדמעות נשארה נצורה בעינו ולא ירדה על לחיו, ובכח דמעה זו שבכה עשו, עם ישראל בסבל בצער וגלות עד היום הזה! ואם הדמעה השניה היתה יורדת אזי לא היה תקנה לעם ישראל לצאת מהגלות.
רואים אנו מה כוחה של תפילה ודמעה מעומק הלב, מה כחם של דמעות שבאות מלב שבור, ואם עשו שהיה רשע, אבל נגרם לו מיעקב צער שלא זכה הוא לברכות, וצער זה גרם לירידה של דמעה בודדת(!) מעינו, ומכח דמעה זו אנו סובלים גלות וצרות לאורך דורות שלמים, אם כך ברור, שהגלות שעם ישראל יזכו לה לעתיד מכח התפילות והבכי, הדמעות הרבות ושברון הלב של דורות שלמים שבכו וייחלו לישועה, על אחת כמה וכמה שישועתנו תהיה גדולה ועצומה.
הכח של תפילה ובקשה מעומק הלב, ובפרט של תפילה המלווה בדמעות שבאה מעומק הלב, כחה רב לפעול ישועות לאורך דורות שלמים, ננצל נכון את דמעותינו שלא יהיו בבחינת דמעות שווא, נתפלל מעומק הלב לישועה, ומכח כך נזכה לברכות שברך יצחק את יעקב, "ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וכו' , אורריך ארור ומברכיך ברוך".
שבת שלום ומבורך.
שניר אלמליח.
כניסת השבת: 16:20
יציאת השבת: 17:19
