העם היהודי לא יכול בלי קאלט, קאלט הוא חובה. קאלט יכול להיות גם ההומור שמרים לנו גם כששחור עד כמה שניתן (לא פוגעני!), והווי שנווצר כתוצאה מלחץ, פחד ותיסכול.
במלחמה הנוכחית יצא שפקודה בסיסית בצה"ל הפכה לטראנס הכי מגניב שיש, שאין ישראלי שלא זז ממנו. המילה ש-גר הפכה לכל כך שימושית שאפילו במכולת אפשר לשמוע את המוכר מסתלבט כשהוא מחזיר עודף, וגם את מוחם של האומנים והיוצרים היא מגייסת לקרב- בתמונת השער לכתבה זו מופיעה המחשה ויזואלית למגניבות של המילה.
בכלל, אנחנו הישראלים אוהבים לחלק להברות. הרי עוד בימים בהם הערכנו מאד את קישקשתא וריץ'רץ', למדנו מ"בלי סודות" איך הוגים את המילה – ח-לון. חההה- לון. חלון. חלון!
נשאלת השאלה – למה כל כך מתבקש לפרק מילה כמו שגר, מלבד תחושת הסיפוק בהשבת אש מול אוייב מתועב? התשובה שלנו מורכבת ואינה מוחלטת, אך הגיונית ומעניינת ויש מסקנת בונוס בסוף.
מחיפוש קל, מצאנו שיש הבדל בין אמירת פקודות בשטח לבין אמירת פקודות בקשר, בכל השפות.
נתחיל מהפקודות שקוראים המפקדים בשטח לחיילים: באנגלית – צעקת הפקודות היא אומנות בפני עצמה, וההשקעה של המפקד האמריקאי (לפי חיפוש גוגל מעמיק שלא הייתם חושבים לעשות בעצמכם) היא כדי שתשמע הפקודה. וכך יוצא שבעת לחימה, יצעק המפקד באנגלית לחייליו – atten-shun.
שזה נשמע כמו – אטנ-שיאן, במקום attention, שאמור להשמע ביום יום – אטנ- שן (כמו שן שיש בפה).
בעברית אנחנו מכירים את 2-3 הקשב, זוכרים?
כאלה פקודות נאמרות בשטח, באימונים ואיפה שעוד צריך. אך במצבים בהם התקשורת נעשית בקשר – זה סיפור אחר.
בעת מסירת פקודה במכשיר קשר, מודעים כל השותפים לפעולה הצבאית כי הצלחתם תלויה מאד בביצוע משימות בתיאום, ובשיתוף פעולה – וזו בדיוק הסיבה בגללה נאמרת המילה בחלוקה לשתי הברות – למען הסר ספק.
שני דברים בולטים בהקלטה – פירוק המילה לשתיים, וטון מקצועי ורגוע- כל זאת כדי להיות ברורים, ללא צל של ספק – ש-גר.
פשוט פשוט, בלי סיבוכים.
הבטחנו מסקנה – והרי היא: הגענו לתובנה שאי אפשר לשאול שאלה עם פירוק להברות: ב-רור? (רואים שזה נשמע רע?)
קישור ללהיט 2-3-ש-גר. קרדיט ותודות ל DJ EHUD Rath
על מנת לסיים את הכתבה לפי הטרנד החדש-
ניפרד בסיומה עם ברכה שאפשר לוודא שתשמע ברור איפה שצריך, דווקא אם תאמר בשקט, גם בלי פירוק לגורמים –
עם ישראל חי,
ובברכה שצריך בהחלט לפרק לגורמים כדי שכל עם ישראל יהנה מהכתוב-
ש-תף.