יש מצבים הזויים שמאוד מזכירים את התמונה הלאומית ואת מצבם של תושבי הדרום. שבוע שישי שאותו סופר פאפא ברחוב רוגוזין חוטף מחאה על הפרצוף, נפגע כלכלית והעולם (או במקרה הזה הנהלת העיר) מתעלם.
סופר קטן, בלי מערך יח״צני, גב כלכלי או קשרים בחלונות הגבוהים שאף אחד כנראה לא סופר, אחרת איך אפשר להסביר את הלינץ׳ שהוא עובר מידי שבת מקומץ תלמידי ישיבה שכולם יודעים מי הם, איפה הם יושבים ומי מנהל אותם.
כולנו בוודאי מסכימים שאם מחאה כזו היתה מתקיימת בביג פאשן היא לא היתה שורדת את השבוע השני, בליץ של יח״ץ והפעלת תותחים כבדים היו מביאים את ראש הישיבה לבירור מהיר והפסקת פעילות. סופר פאפא הוא לא הביג פאשן, הוא עסק קטן שכל מה שהוא רוצה זה להתפרנס בכבוד, והוא ככל הנראה לא מספיק חשוב כדי לטפל במפגינים זה השבוע השישי ברציפות.
לא נרחיב על הנפיצות הבטיחותית שחלילה מישהו עוד יכול להיפגע או חלילה להיפצע, אחרי 6 שבועות עוד מישהו יכול לקחת את החוק לידיים כי זה מה שבדרך כלל קורה שואקום משתלט על אירוע.
מידי שבוע אנו עוקבים אחרי האירוע ההזוי הזה שמתקיים מידי שבוע כבר חודש וחצי ולא מצליחים להבין או להאמין שהוא חוזר השכם וערב.
אנו משוכנעים שברגע שיגיע פוליטיקאי בכיר, או שחלילה אירוע בטיחותי לא שגרתי יקרה באחת השבתות תראו איך ניתן להפסיק את האירוע תוך יום.
״סוף מעשה במחשבה תחילה״
