רעשי הרקע של המתמודדים למועצת העיר בעיקר ברשתות החברתיות הן לא פחות ולא יותר מחוסר אחריות ציבורית.

אני יכול להבין את הטריק הנדוש של ייצור רעשי רקע כדי לחבור או לתפוס מקום טוב ברשימה גדולה, אבל גם לזה יש תאריך תפוגה. והתאריך ממש ממש קרוב.

הפסקה הראשונה כוונה אמנם למתמודדים למועצת העיר אך המתמודדים לראשות לא פחות מפוזרים.

נכון לכתיבת שורות אלו יש חמישה מועמדים לראשות, ונכון לכתיבת שורות אלו מסתמנת מגמה של רצון אישי של כל אחד (ואחת) לנצח את המערכה לבד במתכונת ״רמבו״.

ההסכם הג׳נטלמני בין שמעון כצנלסון ואלי לחמני נטול תאריך, וכרגע כל אחד מסתכל ישר מבלי להביט לצדדים, הלן גלבר ממשיכה לרוץ קדימה ואף פותחת חזית מול המתחרים, אפרים מיכאלי, מצטרף לשדרות השילוט של שלל המועמדים ופועל בדרכו כמועמד מן המניין וד״ר לסרי, פועל לטובת חיבורים ונותן לגבי כנפו לנהל את המערכה המשמעותית ביותר עבורו.

הקרב על בתי הכנסת

חודש ספטמבר הבא עלינו לטובה יעביר את קרבות הבחירות ישירות להיכלי הקודש… לבתי הכנסת.

הקול המסורתי והלא סקטוריאלי יהווה אתגר משמעותי עבור המתמודדים, אחרי הפסטיבלים של הקיץ, הבילויים והחופים עוברת המערכה למגרש הכי גדול והכי משמעותי ב- DNA האשדודי… הקהל המסורתי.

הקהל המסורתי הוא רב גוני, הוא עובד בעיר ומחוצה לה, הוא מבלה, הוא מעודכן ומודרני והוא נמצא גם ברשתות החברתיות, אבל יותר מכל והכי חשוב, הוא דעתן.

את הקהל המסורתי הרב לא יכול לשלוח עם פתק, המועמדים יצטרכו להיות יצירתיים במיוחד ופה דווקא מסתמן יתרון יחסי לראש העיר המכהן שיהיה חייב לקחת את ספטמבר כפרויקט משמעותי בקמפיין. בתי הכנסת הם המגרש הביתי שלו והקהל המסורתי הוא בהחלט קהל יעד משמעותי בדרך לכהונה שלישית.

גם לחמני יכול עם עבודה טובה לגזור קופון לא רע לקראת הסקר שלו או המשך המסע שלו. עבור כצנלסון מדובר בחודש פחות מוצלח, אבל זה בדיוק הזמן להתארגן לישורת האחרונה ולסיים את כל עבודות המטה שהצטברו. כנ״ל עבור הלן גלבר שלא סימנה את הקהל המסורתי ולא ייעדה נכון להיום נציג ברשימה שיסתער על הקהל הספציפי הזה.

עד ספטמבר, יש לנו עוד כמה ימי קיץ לא פשוטים וחמים במיוחד, פסטיבל בירה, חזרה לביה״ס, חופשות אחרונות ולא מעט אש ברשתות החברתיות.