אל תיתפסו לדקויות! נכון שיש עוד קצת יותר משנה, אבל איך שלא נסתכל על זה אנחנו אנחנו ב-2022 ואף אחד לא ימנע את העובדה שב-2023 יתקיימו בחירות! עכשיו, בואו נתחיל לפרק.

אם אתם חושבים שמערכת הבחירות עדיין לא התחילה וכולם מנומנמים… תחשבו שוב. נכון שאין פוסטרים ושלטים על המרפסות, אך מתחת לפני השטח כל השאר מתקיים. מי שצפה בשידור המועצה האחרון, יכול מהר מאוד להבין את רף העצבים הנמוך בין 2 המועמדים הרלוונטיים נכון לדקות אלו, 2 הדוקטורים, כל אחד בתחומו – יחיאל לסרי ואלי לחמני.

ב-2 המחנות כבר מחממים מנועי, כשהדגש הוא על מחממים. לגבי המועמד השלישי, כצנלסון שעדיין לא ממש הכריז, נרחיב בהמשך.

למי שלא זוכר את הסבב הקודם, ניתן סקירה קלה לגבי הראשות.  התמודדו בזמנו לראשות העיר 5 מועמדים:

1. יחיאל לסרי –18% – 2 מנדטים למועצת העיר
2. שמעון כצנלסון –23% לראשות – 6 מנדטים למועצת העיר
3. אלי לחמני –25% לראשות – 3 מנדטים למועצת העיר
4. הלן גלבר –24% לראשות – מנדט בודד למועצת העיר
5. בוריס גיטרמן – 2.10% לראשות – 0 מנדטים למועצת העיר

מי שמנסה לחפש היגיון מאחורי המספרים יתקל כבר אצל המועמד הראשון, ד״ר יחיאל לסרי, בחוסר הלימה בין אחוז התמיכה לראשות לבין התמיכה במועמד וברשימתו למועצת העיר. ההסבר במקרה הזה פשוט ומוכר, שכן אחוז גבוה מאוד מקולות הבוחרים בראש העיר המכהן כלל לא מתמודדים על פתק הראשות הצהוב (יהדות התורה וש״ס), מה שמקנה לו פער רציני בריצה לראשות על פני המתחרים שכזכור לא השכילו לוותר על האגו, להתאחד ולכפות סיבוב שני, בו ככל הנראה יכלו התוצאות להשתנות. שלושת המתנגדים בזמנו לראשות המכהנת בעיר צברו יחד 56.72% הרבה יותר מ-40% הנדרשים כדי לזכות בראשות. השלישייה לא הצליחה להגיע להסכמות, ובינתיים 2 מהם נמצאים באופוזיציה, ואחד חצה את הקווים עם הצעה נדיבה וריבוי תיקים כל הדרך אל הסגנות.

לאחר התחלה ססגונית ומבשרת פריחה כבו הנרות בחגיגה, הצבע ושמחת החיים של הדור הצעיר כבו גם כן.

אז מה קרה ב-3 וחצי השנים האחרונות אתם שואלים? לא הרבה. לאחר התחלה ססגונית ומבשרת פריחה כבו הנרות בחגיגה, הצבע ושמחת החיים של הדור הצעיר כבו גם כן, ההפנמה שחברות במועצה לא מקנה ״יכולות על״ השתלטה על רובם (כשבשיחות לא פורמליות יש המעידים ומעידות שלא לזה פיללו) היכולת לשנות באמת יותר ממוגבלת, והמוטיבציה? בהתאם… יורדת. אך בפוליטיקה כמו בפוליטיקה כשיש בחירות באוויר, המועמדים מתמלאים אוויר חם ומתחילה ההזנה של החיידק הפוליטי שדי נרדם לאיטו מרבית הקדנציה.

ש״ס או איחודים

מה מחכה לנו בשנה הבאה לטובה וקצת עד אוקטובר 2023, ומה יכול לשנות את המפה הפוליטית האשדודית? שתי האפשרויות היחידות שיכולות להזיז את הגבינה של ראש העיר המכהן יחיאל לסרי הן:

1. דוגמת הממשלה שקמה לאחרונה. היא יכולה לשמש נר לרגליהם של מתנגדי השלטון. הטראומה מהפעם הקודמת והתקווה שזה אפשרי מצד הממשלה הנוכחית, יכולים לתת רוח גבית לאיחודים וליצירתיות בתחום הפוליטי המקומי. עד כמה שזה נראה הזוי, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה כולם יכולים לשבת עם כולם כמו שכולם מתנגדים לשבת עם כולם… תשאלו את בנט ומנסור עבאס.

2) סגן ראש העיר אבי אמסלם, (טוב לא באמת הוא בעצמו אלא אריה דרעי, שלמרות שהוא היום רק ׳עוזר פרלמנטרי׳ הוא הדמות שמעצבת את העיר אשדוד בשלושת מערכות הבחירות האחרונות אם נרצה ואם לא). יהדות התורה ככל הנראה לא תעשה סללומים, כי מערכות היחסים יציבות ביניהן הרבה מזו של יחיאל לסרי וש״ס, מערכת שידעה טלטלות מיום החתימה בערב כינון המועצה. ההעדפה האוטומטית לכצנלסון ועוד מהמורות או חוסר כבוד בדרך. היות ומדובר ביתרון מאוד שברירי של לסרי בגבול ה40% המוביל לקומה החמישית, גם הורדת הילוך של אמסלם בעידוד הבחירה לראשות יכול להשפיע עד כדי 39.9%, והכרעת סיבוב שני בו כל החוקים שאנחנו מכירים מיום בחירות, מתבטל ונפתח משחק חדש שמגביר מוטיבציה לחיבורים.

שחקנים חדשים

השחקנים הידועים כרגע הם אותם שחקנים מהמערכה הקודמת שמאמינים ש-2023 זו השנה שלהם, עיקר המוטיבציה שלהם נתמכת כיום לא על סקרים מבוססים ולא על מידע מדוייק אלא על 3 פרמטרים:

1. 2 המנדטים של מפלגת הבית של ראש העיר וממלא מקומו.
2. רשמים מהרשתות החברתיות.
3. העובדה שראש העיר נשאר עם אותה נבחרת מקורבים שלא עשתה את העבודה בפעם הקודמת.

לפי הפרמטרים האלה פועלות ומתבססות כל האסטרטגיות: יחיאל לסרי צבר בינתיים עוד 2 מתנגדים שהיו אקטיביים במערכות הקודמות בעדו אחד בדמות מוטי מלכא, חבר הילדות ש׳אריה שחור׳ עבר בינהם, ואיש העסקים צחי אבו שהיה מקורב ועבר צד, כרגע לא ידוע במי יתמוך לראשות אם בכלל.

עפ״י ההערכות צפוי להיכנס עוד שחקן למערכה, הדיבור שכבר הוזכר כאן באתר לראשונה על יועץ התקשורת של יו״ר ש״ס אריה דרעי הוא ברק סרי שטרם אישר או הכחיש, ככל הנראה יצוצו קרוב למועד עוד מועמדים ומועמדות חלקם מטעם וחלקם ינסו מזלם, מה שבטוח שכשאחוז החסימה כל כך דליל כל מתמודד שלוקח ולו 3% ממחנה רלוונטי אחד יכול לשנות את כל התמונה. ומי שלא מבין מהי רגישות פוליטית יכול להסתכל על הממשלה שלנו, בה כל ח״כ יכול לשנות עולמות ולהכתיב מדיניות ושינויים עבור מדינה שלמה. דמיינו מה זה עושה לעיר שיכולה למצוא את עצמה בחילופי שלטון על חצי אחוז.

שאלת כצנלסון

שמעון כצנלסון היה המתנגד הגדול ביותר של ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי, במהלך מבריק מצידו של לסרי צורף כצנלסון ראשון לקואליציה עם ששת המנדטים ובכך חיסל לסרי את ההתנגדות הגדולה של הסיעה הגדולה ביותר במועצה יחד עם ש״ס. השקט שקיבל כצנלסון וחופש העשייה השאירו אותו מאוד רלוונטי. כצנלסון שרכב כל הדרך לסגנות על גלי ׳מחאת השבת׳ מוצא את עצמו בקואליציה עם החרדים וש״ס ולא נראה שהוא סובל כל כך. סניה קידם את פרוייקט התחבורה הציבורית מטעמו של ראש העיר, ולא יוכל להתנגד לו בקמפיין הבא. עוד פרוייקטים שהבטיח וככל הנראה כבר לא יצליח לקיים, יעמדו בעוכריו. גם גילו המתקדם הנושק לגבורות יהווה נטל שיווקי. כצנלסון, שנתמך ברובו על ידי מתנגדי שלטון לסרי, ייאלץ להמציא את עצמו מחדש ונראה שכל יהבו יופנה בזמן שנותר לפתיחת הקאנטרי (גם אם ייאלץ לעלות פה ושם על טרקטור לחפירת הבריכה).

רעשי רקע

הדור הצעיר של הפוליטיקאים באשדוד עדיין לא אמר את המילה האחרונה, דמויות מפתח בפוליטיקה המקומית יכולות עדיין לחשוב על מיזוגים והקמת נבחרת צעירה עם קצת כוחות חיזוק חיצוניים, בעולם שהרשתות מובילות ומשנות סדרי עולם אל תתפלאו אם יבוא כוכב טיקטוק שייתן פה אירוע תקשורתי ויסחוף אחריו את הדור הצעיר והאנמי מבחינה פוליטית, זה הרי יקרה מתישהו, מי מבטיח לנו ש-2023 זו לא השנה של הרשתות החברתיות? מה שאנחנו בטוח יודעים זה שכל אלה שדיברנו עליהם עד עכשיו ממש לא שם. אבל ממש.