"בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן. וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך " (קהלת רבה, ז')

ברמה האישית, את חשבון הנפש הסביבתי שלי אני בוחרת לעשות מול עיר הולדתי אשדוד וזאת לאור מעבר המגורים שעשינו לפני כשנה מהעיר. אובייקטיבית ופיזית, אני  חסרת יכולת להיות יותר מעורבת לשנות ולהשפיע ועל כך צר לי.

נדמה שהפסקנו לתת את הכבוד לאמא אדמה ולאוצרות שטבע שלה שמשמשים אותנו מאז ימי בראשית, והפכנו לכאלו שתרבות הצריכה היא התרבות לפיה אנו מתנהלים, צורכים, מבקשים יותר, זורקים יותר.  היחס שלנו כלפי הסביבה, משקף את התנהגות החברה ובבסיסה חוסר כבוד, אפס סובלנות, תחרותיות יתר, והעדר התחשבות בחלשים, בערירים, באחרים.

ברמה האישית, את חשבון הנפש שלי מול הסביבה אני בוחרת לעשות מול עיר הולדתי אשדוד וזאת לאור מעבר המגורים שעשינו לפני כשנה מהעיר. אובייקטיבית ופיזית, אני  חסרת יכולת להיות יותר מעורבת לשנות ולהשפיע ועל כך צר לי.

(בתמונה: שוק מרכז ב׳. צילום: שרון מרק)

את חשבון הנפש הציבורי-סביבתי אני מפנה השנה לנושאים שעלו לדיון ולכותרות כאלו שתורמים או פוגעים ישירות באיכות חיי התושבים באשדוד. בראשם, הדיונה הגדולה ופארק החולות אשר מחד הארגונים הירוקים נאבקים עליה כבר שנים ובמיוחד בשנה זו ומנגד עולים וחוזרים נושאי הבניה בה ובסביבתה, הרס בתי הגידול ופגיעה במארג המזון. רק מי שחי בעיר צפופה ובנויה, מלאה בבטון תחבורה וזיהום אויר (אני למשל. תל אביב.) מבין מהי המשמעות של טבע עירוני ושטחים פתוחים. תהיה זו בכיה לדורות לפגוע במשאב טבע זה.

עוד אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש אל מול כמויות המזון שאנו משליכים לפח, רק כי הם לא מספיק יפים, טריים, רק כי סתם קנינו או בישלנו יותר מידי (״שיהיה״) או כדי שהמקרר יהיה מלא. בימים כאלו, בהם משפחה ממוצעת בישראל משליכה מזון לפח בשווי 600 ש״ח בחודש, 1 מתוך 5 ישראלים אינו אוכל ארוחת חג מאוזנת בשל מצוקה כלכלית. 

ולבסוף,  משאירה סעיף אחרון פתוח למחשבה לכל חטא ירוק והתנהגות לא ראויה אחרת שאולי פגעה בסביבה או בחברה: ליכלכתי, זיהמתי, השלכתי, הרעשתי, בזבזתי, רמסתי, קטפתי.

גמר חתימה טובה ושנה טובה. שרון.